מוקדם בבוקר יום שלישי שמנו פעמינו לכיוון תחנת הרכבת המהירה, לעזוב את בייג'ינג.
המזל ליווה אותנו באותו הבוקר, כי אפילו שהרבה הסתבך והתבלבל- הצלחנו להגיע לרכבת :)
בעיקרון, הייתי צריכה להדפיס כרטיסי נייר מההדפסה, ועד שמצאתי את החלון הנכון והגיע תורי- לא הבאתי איתי כסף, שמסתבר שהייתי צריכה לשלם ועוד לא ממש ברור לי למה (עשרה יואן, אבל עדיין לשלם). אז מזל שהגענו מספיק מוקדם להתברברות, ומזל שפגשתי שם בחור מקוסטה ריקה (ושאני מדברת קצת ספרדית). אני עזרתי לו למצוא את המקום הנכון מבחינת הסינית, והוא הלווה לי את הכסף :)
אז בשעה טובה חיכינו כרגיל בתור עם כמויות סינים לא הגיוניות (אגב, אני די בטוחה שנתב"ג קטן מתחנת הרכבת הזו. בתמונה- ההמתנה לעלייה לרציף שלנו)
ועלינו לרכבת :)
טסנו בין הרים ובין סלעים (וטסנו זו לא הגזמה כשהרכבת נוסעת ב250 קמ"ש)
עד שהגענו :)
עכשיו- מה היא פינגיאו?
פינגיאו היא עיירה קטנה, הנמצאת 715 קמ' דרום מערבית לבייג'ינג (בדרך לשי'אן), שהשתמרה בדיוק כפי שהייתה בתקופת שושלת מינג וצי'נג אחריה (למרות שההיסטוריה שלה הולכת עוד הרבה שנים אחורה).
(ותודה לויקיפדיה על המפה)
העיר העתיקה נשמרה כמעט כפי שהייתה לפני 400-500 שנים. היא נחשבת לעיר העתיקה השמורה ביותר בכל סין, והוכרזה כאתר מורשת עולמית של אונסק"ו.
קול! :)
לבתים בעיר יש כניסה קטנה, אבל חצר פנימית גדולה יחסית, וכך גם המלון שלנו, שהיה מתוק ביותר
צ'ק אין זריז ויצאנו לתור את רחובות העיר והשווקים השוקקים בהם :)
(מגדל השוק שנבנה במאה ה-17)
מה שהפריע לי היה כמויות הפלסטיקים והמצפצפים למכירה כאן. בכל זאת, רציתי דברים קצת יותר אותנטיים, אבל היי- הסינים מתים על פלסטיק, מי אני שאפריע? :P בכלל, בפינגיאו יש בעיקר תיירות פנים, וכמעט ואין בכלל תיירים מערביים.
התיישבנו לאכול צהריים-
לקחנו את הנודלס המקומיים- קנלוני שיבולת שועל ממולא בבולונז (ועם סלרי וגזר בפנים אפילו היה לו קצת טעם של בית)
וחציל מטוגן מתוק
והמשכנו לסייר :)
נכנסנו למקדש קטן
כשיצאנו פגשנו חבורת ילדים מתוקים בתחפושות, שביקשו להצטלם איתי ורבו (בעיקר הבנות) מי תעמוד הכי קרוב אליי ותחזיק לי חזק יותר את היד 3> אושושושוש!!!
(לא בטוחה אם כבר סיפרתי- בסין כשמצטלמים אומרים "צ'ייזה", שנשמע פונטית קצת כמו צ'יז, אבל למעשה במקום גבינה אומרים.. חציל! :) )
זו שבתמונה כאן בלבן אפילו הציעה לקנות לי אגס (באנגלית!). כמה מתיקות!
משם יצאנו לתור את חומת העיר העתיקה
וגילינו שהיא, איך נגיד.. ארוכה בהרבה ממה שחשבנו... בעיקר כי לאור שיפוצים ושונות יש אפשרות לעלות ולרדת רק מהשערים בצפון, מערב ודרום העיר.
אז הלכנו כמה קילומטרים טובים
עם עצירות מתודיות מדי פעם
ועל אף שהנוף מלמעלה היה מקסים
שמחנו לרדת למטה ולהמשיך לסייר, לפני שיחשיך וייסגרו האתרים.
האמת, שהגענו בדיוק בזמן לבית משפחת מה (Ma של סוס) העשירה.
גם ממרחק הזמן ניתן לראות את העושר הגדול בבית, ולראיה- הנה כד על רקע פשוש (כדי החרס האלה הם מאודדדד יקרים)
היו להם חדרי מוסיקה ואומנות,
ואם זה לא מספיק הייתה להם גם כספת תת קרקעית כמו בסרטים, עמוסה במטילי זהב וכסף
וגג שמשקיף על העיירה כולה
תמונת דנדן בצד שלא משקיף על העיירה :P
כשיצאנו מבית המשפחה האטרקציות התחילו כבר להיסגר, ובעקבות ההליכה המרובה של הימים האחרונים הצעתי לאימא שנעשה פוט מסאז' ליד המלון.
(אם אתם אי פעם בפינגיאו- מומלץ בחום!)
במהרה הפכנו את הפוט מסאז' לפוט-אנד-נק מסאז.
אימא קיבלה מעסה מדהימה מדהימה, שהיא לא הפסיקה לשבח.
אני לעומתה קיבלתי בחוריקו חביב, שיכול היה להתאמץ מעט יותר... אבל עדיין היה כיף.
בזמן המסאז' שאלנו את החמודות שמפעילות את המקום האם הן מכירות מקום טוב לקנות בו תה. הצעירה אמרה שתברר לנו בזמן המסאז ותיקח אותנו כשיסתיים. :)
וכך יצא שאחרי שעה משחררת ונעימה של מסאז, עלינו שתינו על המושב האחורי של האופניים החשמליים של האימא והבת שמפעילות את המקום
ונסענו ברחובות העיר העתיקה!
בחנות התה לקחנו מגוון סוגים, התמקחנו עם המוכר (בתרגום שוטף של הבחורה הצעירה והמתוקה), ולבסוף יצאנו עם כמות נכבדת של תה, וחזרנו עם הבנות למקום, שכאמור- נמצא מטר מהמלון. :)
*הערה קטנה- כל הסיפור כאן אולי נשמע קצר , אבל בפועל הוא לקח איזה שעה לפחות, והיה מאודדדד אינטנסיבי!*
אין ספק, פינגיאו אמנם קטנה, אבל גדושה אנשים טובים ומקסימים שעזרו לנו לאורך כל היום, גם אם לא זכו לתהילת עולם פה בבלוג.
(רואים פה כמה אנחנו מותשות??)
רחובות העיר בלילה מתמלאים באורות אדומים מתוקים
ושמחנו לשוטט בהם מעט לפני שפרשנו לישון, עייפות אך מרוצות בתום יום מלא הרפתקאות! :)
מנסה להדביק את הפער! עוד פוסטים בקרוב,
אוהבת מלאנתלפים חמישים ושלוש,
פשוש :)
