מרימי החולצה ויורקי הפחים (או: שבוע ראשון ללימודים בסין, תמצית אירועי ראשון-חמישי)

לפני שנתחיל בעלילות השבוע, שאלה למיטיבי הלכת בקהל- זוכרים את הפוסט שכותרתו "מדברים אלינו סינית ואסור להשתעל"?
(http://sakuratrip2013.blogspot.co.il/2013/03/1-27313-tlv-hkg_31.html)

אז ברוכים הבאים חברים וחברות לפוסט השלישי מהמדינה שבה מותר, לגיטימי ואפילו רצוי לירוק סמוחטה עסיסית באמצע הרחוב, בזמן העבודה, בסופרמרקט, במוזיאון, במועדון ומהחלון. אין ספק, מדובר בפעולה חיננית ביותר. ומיהם מרימי החולצה אתם שואלים? בדיוק כל מי שלא הייתם רוצים שירימו חולצה. בגלל החום והלחות המזוויעים כאן, הגברברים המקומיים בעלי הבטן המלאה מצאו שאפשר להרים את החולצה ולהניח אותה להישען על כרסותיהם המשתפלות והחשופות על מנת להקל מעט מהחום הנורא. הקאצ'- זה לא עובד בלי כרס, ואמנם להם מוקל מהחום, אבל אני די בטוחה שאין בפעולה הזו שום דבר שמקל על הסביבה.

התמונה אמנם מקדימה את זמנה, אבל זו דוגמה ממש עדינה לאיך זה נראה...

כן, בניגוד להונג קונג הסטרילית להחריד, כאן היגיינה סביבתית ואישית היא לרוב בגדר המלצה (הייתי אומרת יתרון, אבל אני לא בטוחה שהמנטליות פה רואה את זה כיתרון). מה שכן- מדברים אלינו סינית. מלא סינית. ומותר להשתעל חופשי. (אין, אני פשוט bundle of optimism).

אז בלי לחשוב יותר מדי על הרגלי המקומיים- נתחיל במעללי התיירים הסקרנים! :)

יום ראשון, 24.7- יום הולדת לגל!! :)
ביום ראשון בבוקר נחת והגיע לצ'אנגצ'ון גלעד (ומאוחר יותר הגיע יניב) :) אני השכמתי קום לכתוב לכם את שורות הפוסט הראשון, אבל הבנות נמעכו ונמרחו להן במיטה, ויצאנו בערך ב-12 לקבל את פניו של גלעד, ולהראות לו את הפוד קורט, בו תכננו לאכול בראנצ'-שלא-מוגדר-ככזה.

יום ראשון הייתה הפעם הראשונה שהאוכל שלי היה בקטגוריה של "מעניין" בקטע טוב- מעין מנת "הרכב זאת בעצמך", שנותנים לך קערה ואת/ה ממלאים אותה בכל טוב /  בדברים מזוהים יותר ומזוהים פחות.

 

אחר כך מכניסים את הכל לווק, ומטגנים ברוטב ביתי. אפילו שאלו אם לשים חריף (!)

בין לבין, דיברתי עם חבר הטיסה שלי לין בפייסבוק, והבעתי תרעומת מה על זה שאני לא מוצאת את מיץ הקוקוס בשום מקום! אז הוא שלח לי תמונה, כדי שיהיה לי יותר קל לשאול :)
(מסתבר שהמיץ ששתינו בטיסה הוא מותג בלעדי של חברת התעופה, אבל יש עוד מותגים דומים מאוד.)

חזרנו מארוחת הצהריים והתנלחנו בחדר של גל ונטע...

מימין לשמאל- נטע, גל וגלעד

בינתיים, משיחות עם הבית מסתמן שהדברים ששכחתי לקחת, ונוסף עליהם פינוקים וצ'וקולוקים של הבית יהפכו לחבילה (שנשלחה ביום שלישי). זה המקום להודות לכל התורמים במאמץ לגרום לי להרגיש טיפה יותר בית והרבה מאוד אהבה מהבית בצד השני של הכדור... אני מחכה לחבילה בקוצר רוח, ואוהבת את כולכם מאוד 3>.

כמו שאמרתי גם בפוסט הקודם- בראשון השמיים הפכו כחולים בפעם הראשונה מאז שהגענו, ופתאום הדברים נהיו פחות ופחות אפורים גם מבפנים.. :)

אחרי הצהריים הגיע גם יניב, נטע עשתה לו סיבוב היכרות של מומחית אמיתית לאיזור המעונות שלנו, ואני... כנראה שנרדמתי בחדר :P
באיזור השעה 3 ומשהו קיבלנו הודעה מדאיגה מאושרי, יעל ושני- הם פספסו את הטיסה מבייג'ינג ויעלו על אחת שיוצאת ב10 בלילה, כך שיגיעו מאוד מאוחר (1 בלילה). אספנו להם את המפתחות וקיווינו שהכל אצלם בסדר ותקין :)

על אף ההרכב החסר, יצאנו לחגוג לגל יום הולדת, במקום שגלעד מצא שנקרא The Jello Factory. הבר-מסעדה הזה היה מעין ניסוי אנתרופולוגי מרתק על איך הסינים תופסים את התרבות האמריקאית. קודם כל- התפריט הכיל הכל מהכל- מאוכל מקסיקני וברביקיו טקסני ועד לפסטות, פיצות ונשנושים. בערך 20 עמודים של תפריט, פלוס עוד תפריט קוקטיילים יצירתי ביותר. הייתה במקום בריכה קטנה (מהסוג שדומה לבריכה המתנפחת- רק לא מתנפחת), Beer-pong, ניאונים שאומרים כלום ושום דבר באנגלית, שולחנות וכסאות בר, מושבים קפיציים, ואסלות יפניות.  (למי שלא מכיר- אסלות עם מושב מחומם, בידה אחורי וקדמי, מייבש, מנגנון שעושה צלילים של פיפי כשבאים לעשות פיפי, כפתור שעושה מוסיקה למקרה שצריכים להרעיש, ועוד ועוד...). כל המקום הוא מעין שעטנז של חלקים זניחים מהתרבות האמריקאית מחוברים ביחד לבר מאוד משעשע. :)

מרשימת הקוקטיילים היצירתיים אני הזמנתי אחד שעונה לשם Yoda Juice, ונראה ככה:

מילה וחצי על האלכוהול פה: הוא מאוד חלש- כנראה מדולל בטירוף. לא ברור אם מדובר בזיופי אלכוהול או בהתאמה של היצרנים לאוכלוסייה המקומית/ חוקי המשטר אולי, אבל גלעד ציין שהוא ראה את הברמן בבייג'ינג שובר את החותם של וודקה אבסולוט שנראתה מאוד מקורית, וגם עלתה כמו מקורית, אבל בפועל הייתה כנראה מאוד מדוללת.  מה שכן- הסינים מאוד רגישים כנראה, או ששותים בכמויות משוגעות, כי הרבה מהם משתכרים פה מאוד ומוצאים את עצמם מקיאים את עצמם לדעת בסוף הערב..

אכלנו לנו מגוון שחיתויות, חלקן טעימות יותר, חלקן טעימות פחות, וגילינו שמלבד גלעד שאוכל חריף בערך כמו ההורים שלי, ומלבדי שמתמודדת עם חריף יפה- החברים (בינתיים יניב, גל ונטע) לא מצליחים להסתדר עם חריף כמעט בכלל, וזה מאוד קשה, כי הסינים חולים על חריף ושמים אותו כמעט בכל מנה.

בתמונה: שחיתות לא חריפה ולא בפוקוס.

היה ערב נעים ומבדר. אין ספק שהחגיגה פיצתה על הערב המוזר יום קודם, וההגעה של גלעד ויניב הייתה תוספת מוצלחת ומשמעותית לעניין :)

בדרך חזרה למעונות קיבלנו הודעה שהטיסה החדשה של שני, יעל ואושרי מבייג'ינג בוטלה בעקבות סופת ברקים, ושהם יעלו על טיסה חדשה בבוקר. - מה שאומר שהם יפסידו את היום הראשון ללימודים :(

יום ב' 25.7

ביום שני התחלנו בלימודי הסינית! ווהו!

כמה מילים על מערכת השעות שלנו (בהמשך לדף שראיתם בפוסט הקודם):
אנחנו לומדים בימים שני-שישי, כל בוקר לומדים בין 8:30-11:40- ארבע שעות אקדמיות. ימים שני, רביעי ושישי הם שיעורי סינית מדוברת, וימים שלישי וחמישי הם שיעורי הקשבה. בימים רביעי ושישי יש לנו שיעורי תרגול אחרי ארוחת הצהריים -מ 13:30 עד 16:00, ובימי חמישי יש לנו שיעורי תרבות סין, מ13:30 עד 15:30.

התחלנו בבחירת ספר הלימוד, כשהיו לנו שתי אופציות: הספר הירוק, שהוא קל יותר- קרוב לרמה שאנחנו נמצאים בה בדקדוק, יש באוצרות המילים הנלמדים הרבה מילים שאנחנו מכירים, ויש בו פיניין *. 

*פיניין- pinyin- תעתיק באותיות אנגליות לסימניות הסיניות, המכיל גם סימונים לטונים שבהם נאמרות הסימניות. אנחנו בארץ לומדים עם פיניין, וזו הדרך הכי קלה ונגישה למערביים לזכור את ההגייה של הסימניות, שכן לאלו אין כמעט מאפיינים פונטיים (שמעידים על צליל) והן לא מורכבות משום דבר שהוא דמוי אותיות.- עוד על הכתיבה הסינית בהמשך! :)

הספר השני הוא הספר הכחול, שהוא מתקדם יותר- אין בו פיניין, אין בו הרבה מילים שאנחנו מכירים (ולהיפך- יש מילים שהן לא "מילים חדשות" באוצר המילים שאנחנו לומדים עם הספר, שהספר נכתב מנקודת הנחה שאנחנו מכירים), והוא מתקדם מאוד מבחינת הדקדוק.

פה אחד בחרנו בספר הירוק, אבל המורה הראשית שלנו, שמלמדת אותנו בימים שני, רביעי ושישי- Zong lao shi (כש- Zong זה שם המשפחה שלה, ו-Lao shi זה מורה), אמרה שממה שהיא מכירה מהשנה שעברה, אנחנו ממש ברמה של הספר הכחול, ושגם שמעון ורושל למדו הרי מהספר הכחול, ושהיי, בואו לא נוותר לעצמנו וניתן לעצמנו אתגר בלימודים.

בתמונה: Zong lao shi
(זה אמנם כתוב עם O ו-I , אבל יש לבטא את זה לאו (laU) שה (shE)-  כשאת ה-שה מבטאים עם השיניים סגורות).

לקחנו שיעור ניסיון עם הספר הכחול, ונראה שהסתדרנו במהלך השיעור לא רע בכלל, כשאת המילים החדשות ואת אלו שלא ידענו היא הסבירה לנו, והסבירה לנו את חוקי הדקדוק השונים של הפרק הראשון, ולכן קנינו בהפסקה את הספר הכחול. האמת- קצב הלימודים מסחרר, וגם אם הוא לא היה כזה- בסוף ארבעת השיעורים המוח של כולנו הרגיש כמו מנה גדושה של פירה. 

בין השיעורים הגיעו החברים, וניצלו את הבוקר לנוח ולהתמקם. 

Zong lao shi  הזדעזעה לשמוע שאנחנו אוכלים בפוד קורט, ואמרה שיש מסעדה נחמדה (ונקייה) בקומה השלישית של אותו הבניין. אז ניסינו אותה לא. צהריים.

זה הבניין שלו אנחנו קוראים "בניין ה-KTV". השם מאוד מטעה, כי בערך בכל בניין חמישי יש KTV, שזה קריוקי, שמסתמן שהמקומיים מאוד מאוד אוהבים. אמרנו שננסה בהזדמנות, אעדכן :). בקומת הקרקע של הבניין הזה יש את הסופר, בקומה הרביעית את חדר הכושר, ובקומה 1- את הפוד קורט.

בקומה השלישית יש את 'פייס-טו-פייס', שם אכלנו צהריים. נטע ואני חלקנו סלט של גזר, מלפפון ואצות, ואת המנה הזו:

"על מה בדיוק אני מסתכל/ת כאן?" אתם שואלים את עצמכם? האטריות האלו נקראות Glass noodles והן עשויות שעועית. יש להן מרקם חלקלק ומאוד קשה לחתוך אותן באמצע, אז צריך לשאוב את כל הנודל, ורק אז אפשר ללעוס.. מוזר, אבל משביע ונחמד. במנה הזו הן באו עם מעין בולונז חריף ובוטנים. לנטע היה מדי חריף, אני די נהנתי מהמנה, אבל היא הייתה מאתגרת בחריפות :)

אחרי השיעורים וארוחת הצהריים יצאנו כולנו עם מיי (עוזרת האדמיניסטרציה דוברת האנגלית) אל הבנק, לשלם את שכר הלימוד של הקורס. כמובן שאחרי שאמרו לנו שאפשר יהיה לשלם באשראי ואונליין, הסתבר שלא כך הדבר, וכמעט אף אחד מאיתנו לא הביא מספיק כסף, אז הוצאנו כסף מהכספומט, שנחשו מה? גם הוא סופר את הכסף חמש פעמים!

בכללי הביקור בבנק היה באורך הגלות, אז פשוט ישבנו ודיברנו כולנו- מי שהיה בבייג'ינג שיתף בחוויות משם, ואנחנו שיתפנו בחוויות מכאן. התעדכנו כולנו והיה נעים :)

בחוץ, עוד ממתי שאכלנו צהריים ובניגוד מוחלט לחום של הבוקר- ירד גשם זלעפות.

שנינו יחד תחת מטריה אחת... :)  (מימין- אושרי ויניב)

מהבנק המשכנו נטע, גל, גלעד ואני בגשם השוטף אל הוולמארט לקניות השלמה. אני ניצלתי את שני אחוזי הבטריה שנשארו לי לנסיון נואש להראות לעובדי הוולמארט את התמונה ששלח לי לין של מיץ הקוקוס, בשאלהni you mei you?  האם יש לכם? ( התרגום הלא נכון אבל הישיר- יש או אין לכם?). האמת שכבר קצת איבדתי תקווה. ניסיתי עם ובלי התמונה בכל סופר, מכולת, או דוכן שתייה שראיתי- בין אם ברחוב או בפוד קורט שראינו, ובכולם לא היה. ועם זאת, כשהראיתי לעובדי הוולמארט- הם אמרו שיש!!

יששששששששש מצאתי מיץ קוקוס!!! איזה אושר! :):):)

בתמונה: אושר, ומיץ קוקוס! 

האמת שאפילו היו להם את הקרטונים הקטנים של המותג של חברת התעופה, אז לקחתי אחד כזה, ועוד קרטון גדול של ליטר. תענוג צרוף, באמת. אני חושבת שהציפייה אפילו הפכה את זה לטעים יותר. :)

חזרנו מהוולמארט אל עוד אנקדוטה של צוות האחזקה: נגמרו הבטריות בשלט של המזגן שלי, אז הלכתי איתו אל עובדות האחזקה המתוקות, שבדקו שאכן הבעיה היא בבטריות, ואז במקום להחליף את הבטריות, הדבר הלגיטימי לעשות- אחת מהן לקחה אותי אל חדר ריק, לקחה משם את השלט של המזגן, ראתה שהוא עובד- והביאה אותו לי. (הערה בדיעבד- המזגן אמנם הפסיק בדרך פלא לטפטף לפני יומיים, אבל כשהוא עוד טפטף- זה עדיין היה אל מאחורי השידה. עולם פתרון הבעיות שלהם מאוד מוזר...)

משם התיישבנו כולנו שמחים וחרוצים, לעשות את שבעת התרגילים שקיבלנו לשיעורי בית, וגילינו שאנחנו לא מכירים כלכך הרבה מילים, שרוב הזמן המוחלט הלך על לחפש את התרגום של המילים שאנחנו לא מכירים- משימה קשה במיוחד כשאין לך שום רפרנס כמו אותיות לחפש על פיו. אנחנו משתמשים באפליקציות שונות של מילון, בהן צריך לצייר את הסימניה כדי שאם ציירנו נכון יימצא לנו פירוש. דמיינו לכם את התסכול שבלהשקיע 20 דקות לפחות בלתרגם ארבע סימניות- שבסוף מתבררות כשם של מישהו, ועל כן המשמעות שלהן אפילו לא משנה. 

ישבנו בערך ארבע שעות, שבסופן לא היינו קרובים בכלל ללסיים את השיעורים, אבל היינו מאוד מאוד מותשים, וקיווינו שלא נצטרך את השיעורים לשיעור של שלישי בבוקר... 

יום ג', 26.7

ביום שלישי היה לנו שיעור ההקשבה הראשון עם Wang lao shi, שדיברה אלינו כמעט ורק בסינית, והיא כזאת שפיצית (ואנחנו כמובן מדהימים) שאפילו הצלחנו להבין את רוב מה שהיא אומרת. תכלס, זו כנראה המטרה של השיעור שלה- שנתרגל את ההקשבה וההבנה שלנו בסינית, כי היא מדברת אנגלית מצוין, כשהיא לא יורה עלינו בסינית מהירה.

Wang lao shi

לקראת סוף השיעור הצלחתי להבין משפט שלם שלה במלואו, והייתי כלכך מרוצה מעצמי שהתחלתי לצחוק. אף אחד לא הבין מה זה היה, אני מניחה שהם חשבו שמרוב סינית לקיתי באי שפיות רגעית. לגיטימי סך הכל.

משפט שימושי מאוד.

בתמונה: Wang lao shi מסבירה את הפוזיציה שבה צריכות להיות הלשון והשיניים בזמן הגייה של עיצורים שונים.

אחרי שקיבלנו עוד מיליון מילים חדשות ללמוד, שאלנו גם אותה אם היא מכירה מקום טוב לאכול בו. אחרי מחשבה קצרה היא שאלה אם ניסינו כבר את הפוד קורט בבניין האוניברסיטה החדש (מהיום ייקרא להלן "הפוד קורט החדש") ואמרה שהוא גדול, נחמד ונקי יותר מהפוד קורט הישן (זה שבקומה מתחת לסופר. אחרי התארגנות זריזה- שמנו פעמינו אל הלא נודע- הבניין החדש.

בדרך מצאתי פרח מהמם

ועברנו דרך גינות קטנות ומקסימות

מימין לשמאל: שני, יעל, אושרי, יניב, גל, נטע, גלעד, וזאת שנמוכה מכדי לעשות סלפי קבוצתי נורמלי.

ולבסוף הגענו לפוד קורט מרשים ורחב, ובו אוכל שנראה הרבה יותר מוצלח! :) 

אני לקחתי דים סאם ממולא שרימפס, חביתה וירק

שהעובדות החמודות מכינות ביד במקום, ונראו (וגם היו) טעימים מאוד! :)

אחרכך הסתובבנו וקנינו מעט שטויות בחנויות "Ebay זה כאן" 

וכשחזרנו למעונות ראינו אוטו חתול!

מימין: גל המומה, אני בפיהוק עצבני, ונטע סתם יפה

על אף שאני לא חיית שנ"צים, להתנהל כשסביבך 24/7 שפה זרה זה מאוד מאוד מעייף, והמוח עובד שעות נוספות. האמת שאני אפילו לא מתכננת את השנ"צים, אלא לרוב פשוט נרדמת תוך כדי משהו אחר (קריאה/ התכתבות). אחרי השנ"צ היומי שמתי פעמיי למכון הכושר- נרשמתי זריז ועשיתי לי אימון מתיש וטוב, בחד"כ שהוא במכוון או לא במכוון מעין סאונה עם משקולות ומכשירים. בהמשך לתעלומת הדיאודורנט- כנראה שהסינים באמת לא מזיעים, כי כל המתאמנים נראו כאילו ממוזג שם, ואנחנו נראינו כמו חיות משק סמוקות ומיוזעות... ("עשר דקות ואתה מזיע טיפות" -א.ד. לוי, 2016)

אחרי מקלחת הגונה המשכנו לעשות שיעורי בית- והרבה, והתכוננו להכתבה שאולי תהיה מחר בכתיבת סימניות אינטנסיבית לפני שחתכנו לישון.. :)

יום רביעי, 27.7

ביום רביעי בבוקר Zong lao shi נתנה לכולם את השמות הסיניים שלהם (סימון פונטי, לא תרגום המשמעות)

בעוד חלק מהחברים שמרו על השמות שלהם כמו שהם (שני), או לפחות היו קרובים לזה (ג'ילד, יאני), כנראה שאין בסינית שמות עם הברה אחת, אז גל הפכה לגל דור (שם +שם המשפחה שלה- ג'יאה דואו), וחלק קיבלו שמות קצת לא קשורים (יעל-> ye zi, אושרי->אאו שי, ונטע הפכה ל-נא טא)

חסרה לכם מישהי שם בלוח? טוב, זה בגלל שלי כבר היה שם סיני :) המורה שלנו בארץ (רוזה) נתנה לי שם- 爱媞 איי טי (ai ti, כש-ai זה אהבה 3>)

Wang lao shi חשבה וציינה בפניי אתמול (שלישי) שהספר הכחול קצת קשה לנו מדי, ושאולי עדיף לנו ללכת על הספר הקל יותר. בעקבות זה, ובעקבות העובדה שבאמת שהיה לנו מאוד מאוד מאוד קשה (!!!) להכין את מעט שיעורי הבית שקיבלנו, החלטנו לגבש חזית אחידה, ולדבר קצת עם Zong lao shi על האפשרות שנחליף לספר הירוק.- בכל זאת, יש לאתגר את עצמנו, ויש לקפוץ מעל הפופיק. איך אפשר לתרגל חוקי דקדוק על מילים שאנחנו בכלל לא מכירים? ובכלל, כשכל הזמן הולך על תרגום במילונים- מה אנחנו באמת לומדים? מה אנחנו מקבלים מכל החוויה הלימודית כאן? תלות אינסופית במילונים? ואמנם שמעון ורושל למדו בשנה שעברה עם הספר הכחול, אבל... הם לא עברו את המבחן של סוף הקורס! בסופו של יום, אנחנו חושבים שגם הספר הירוק יהיה מאתגר, פשוט מעט יותר נגיש, וקרוב יותר לרמה שלנו, ואחרי הכל, גם תחושת מסוגלות היא ערך חשוב בלימודים.

Zong lao shi הציעה לנו כמה אפשרויות- להאט במעט את קצב הלמידה, לתרגם איתנו בשיעור את המילים שאנחנו לא מכירים משיעורי הבית, וגם לצלם לנו את הפרק הראשון של הספר הירוק, ללמוד אותו בשיעור של יום שישי, ואז לראות מה אנחנו מעדיפים. 

בינתיים המשכנו בלימודים מעט לאט יותר, ולקחנו את כל האפשרויות שלה :) בסוף השיעור צילמנו את הפרק הראשון של הספר הירוק, והחלטנו לבדוק את העניין.

לצהריים הלכנו לפוד קורט החדש, שם מצאנו בפעם הראשונה- שניצל! שניצל עוף אמיתי!

על מצע אורז לבן, ועם מעין רוטב/ מרק שמכיל הרבה יותר מדי כורכום וכמון, אבל שניצל! איזה כיף זה שניצל. ומיץ קוקוס. :)

אחרי ארוחת הצהריים הלכנו לשיעור התרגול שלנו עם  Lin Dong, שהיא בחורונת שצעירה מכולנו (ילידת דצמבר 92), והשפה השניה שלה היא... רוסית! אז האנגלית שלה לא הכי טובה, ואת הדברים שהיא לא יודעת היא מבקשת מיניב שיתרגם לנו :)

היא עוזרת לנו לתרגל את המילים שלמדנו בשיעורים של שתי המורות ע"י כל מיני משחקים, קריאה, ודיבור. האמת שדי נחמד, למרות שקיבלנו תחושה חזקה שהשיעור לא מאוד מתוכנן מראש, ושבכללי היא קצת לא יודעת להשתלט על כיתה של ישראלים...

אחרי השיעור החלטנו הבנות לעשות לנו מסיכות פנים ביחד (בדיעבד- אני חושבת שזה הוציא לי כמה פצעונים במקום לנקות את העור) במעין "אחה"צ כיף עם היפות שלי" (אל תדאגו, כבר ראינו פה כמה מכוני ספא אמיתיים- ונעדכן איך יהיה בהם :) )

הפעם אני לא אומרת- מי מהקוראים יכול לזהות מי זו מי? :)

בת 84, מטר חמישים וקצת....

אחרי שסיימנו עם המסיכות לא ממש התחשק לנו ללכת וללמוד, אז דיברנו שעה על חוויות של טיולים בסין, המלצות, דברים מגניבים ועוד.

ובלי קשר לכלום- בחדר שמול החדר של שני ויעל יש... ארנב!

זוכרים שאמרתי שאני לא שולטת בשנ"צים? אז אחרי שהתפצלנו רגע לחדרים... נרדמתי. ממש. ישנתי מ6 עד 10. ועל זה נאמר "אופסי דייזי :) "

אז מה נעשה עם שיעורי הבית??

נכין אותם ב12 בלילה כמו החרשנים החמודים שאנחנו, דאאא...!

יום חמישי, 28.7 

בבוקר- עוד שיעור הקשבה עם Wang lao shi , שכאשר העזנו להביע מידת מה של בלבול מסימניות שנראות לנו דומות החליטה "להראות לנו מה באמת דומה"

ושיהיה ברור- כל סימניה כזו אומרת משהו אחר.

לא ציינתי את זה עד עכשיו, אבל למרבה התסכול, המזגן בכיתה שאנחנו לומדים בה לא עובד, והכיתה גם היא מעין סאונה נטולת אוויר זורם. כאילו שללמוד סינית זה לא קשה מספיק.  Haven't the Jewish people suffered enough?! 

זאת ועוד- למי שלא הספיק לשים לב- מזג האוויר פה מעט משוגע. יום אפור-חם-ולח, יום אפור-דווקא-סבבה, יום כחול ונעים, יום גשום וחם, יום גשום וקר, ויום של סופת ברקים. (לפעמים גם מתערבבים כמה סוגים בתוך אותו היום) רק חוק ברזל אחד יש והוא חקוק בסלע נכון לכתיבת שורות אלו: כשנצטרך להכנס לכיתה- יהיה חום אימים. ולא תהיה רוח.

 Wang lao shi שאלה מה סגרנו עם הספרים בשיחה עם Zong lao shi, והסברנו לה את המצב. היא בכל זאת חושבת שהספר הכחול הוא קפיצה מעל הפופיק בשבילנו- אם לא במדוברת, בטח שבהקשבה, ובהפסקה דיברה בטלפון עם Zong lao shi בעצמה. 

כשחזרנו מההפסקה, אחרי השיחה שלהן שהסתמנה כמוצלחת, בגלל שלא היה טעם ללמוד עוד מהספר הכחול אותו נחליף, היא עשתה לנו שיעור על המקור של הכתב הסיני, או כמו שהיא קראה לזה "דברים מעניינים"- נחלוק אתכם גם קצת :)

1. המקור של רוב הסימניות הסיניות הוא לא פונטי (כתוב כמו שנשמע), אלא ציורי- התחיל משרבוטים של הדברים בעולם. 

(וכמו בעברית גם בסינית- ירח=חודש)

2. יפן בסינית זה ri ban, ואת ההגייה של ה- ר' היפנים (ותכלס במידה מסוימת גם אנחנו) לא יודעים לבטא- זה נשמע שונה לגמרי מכל ר' ששמעתם, נשבעת. כך בעצם נוצר מצב שהיפנים לא מצליחים להגיד בסינית שהם יפנים/ מיפן.

3. הרבה מהסימניות השתנו לאורך השנים, ואף אחד לא באמת יודע למה. 

4. כל סימניה מייצגת הברה- לפעמים מילה היא הברה בודדה, ולפעמים היא כמה הברות, ומכאן כמות הסימניות היא פועל יוצא של כמות ההברות. יש סימניות שמורכבות בעצמן ממרכיבים של סימניות אחרות: למשל  Hao, טוב, מורכב מהסימניות של "אישה" ושל "ילד"- כי אישה וילד זה טוב. (שפה מאוד שוביניסטית. מאוד!)- שימו לב- Hao נחשבת לסימניה אחת.

5. כמו עם הסימניות הבודדות, יש מילים שמורכבות מכמה סימניות, ואז משתדלים שאלו יתאמו אלו את אלו- ובד"כ לכל החלקים יש משמעות, שהמטרה שלה היא לתרום למשמעות הכללית של המילה. (ראו את שני הסעיפים הבאים)

6. יש "שורשים" שונים- חלקי סימניות שנועדו להצביע על חלק מהמשמעות של המילה: אש, מים, קרח, עץ, צמחייה, לב וכו'. (למשל- במילה לשחות- יש "שורש" של מים, במילה חם יש "שורש" של אש. אין להם צליל מיוחד או שונה, אבל הם משנים את המשמעות של המילה.

בתמונה: ההתפתחות של הסימניה של "מים" - משמאל לימין. הכי ימני בסגול זה הסימון של ה"שורש" של מים, והוא מופיע בצד הסימניות שקשורות במים- שתיה, מאגרי מים, פעולות שקשורות במים וכו'

7. בתרבות הסינית, העז מסמלת שלום ומזל טוב- כי הקרניים שלה יורדות-> משמעות של הורדת כלי הנשק. הפרה/ השור, לעומת זאת, מסמלים מלחמה ואגרסיביות, כי הקרניים מורמות. לכן, בהרבה סימניות תופיע העז כחלק מהסימניה, במטרה להעיד על כוונה טובה.

(למעלה עז, למטה פרה/ שור)

כששאלנו על דברים מסוימים שלא היו לגמרי מובנים למה הם ככה- התשובה הייתה "אתה יכול לחזור בזמן ולשאול את אבותינו, והאמת שהלוואי והייתי יכולה גם אני".

בכללי, ניתן היה לראות את התשוקה שיש לה בעיניים לכתב הסיני- המסורתי והמפושט (אנחנו לומדים את המפושט), לתרבות שמאחוריו ועוד ועוד. כמה כיף ללמוד מאנשים שאוהבים את המקצוע שלהם :)

ברביעי בערב לחלק מהבנות הייתה תקרית לא נעימה עם ארוחת הערב, שכשהן ניסו להזמין פיצה צמחונית- הגיעה להן פיצה רגילה עם מבחר פירות (למשל בננה, אפרסק, פיטאייה) ומיונז מלמעלה. אז שאלנו את Wang lao shi על אוכל מערבי טוב באיזור (פיצת הפירות נשמעה גם לה כמו איכס אחד גדול ומוזר), והיא המליצה על הבורגר קינג בקניון שמול הוולמארט- אז לשם הלכנו לאכול צהריים. בדרך גם גילינו שהקניון הזה, שלא רחוק מאיתנו כלל וכלל- מלא כולו בכל טוב, והחלטנו לחזור אחה"צ לחקור את חנות בגדי הספורט-  Decathlon, שהציגה מוצרים שווים במחירי בדיחה. 

חזרנו לשיעור של אחה"צ- תרבות סין: טאי צ'י! מגניב!

המורה הסבירה לנו קצת (הרבה) על המקורות של הטאי צ'י והמטרות שלו- להתחזק מבפנים החוצה, להיות שלם יותר, בן אדם טוב ויותר, ולהיות מהיר יותר. בטוח שכחתי משהו. 

את כל זה תרגמה לנו המתרגמת- הבחורה בלבן.

עשו לנו כמה הדגמות בכיתה

ואז יצאנו לתרגל קצת טאי צ'י בחוץ

והנה לכם בסרטון:

ואז נפרדנו יפה לשלום...

בינתיים- גל איבדה את הטלפון שלה, וכנראה שהיא השאירה אותו במקום לא נודע ממנו הוא נגנב. :( 

החלטנו לצאת אחה"צ לקניון- לנסות למצוא לה טלפון חדש, ולהרוות את צמאונינו לשופינג איכותי של מוצרי ספורט. אחרי כמה שעות (וכמה מאות יואנים פחות) בדקאתלון, אפשר להגיד שטלפון לא מצאנו, אבל טייטסים ישמחו לבב אנוש :)

בזמן שגל, נטע ואני מדדנו חצי מהבגדים בחנות (העצומה), גלעד סקר את הקניון, וגילה שגם בקומה התחתונה שלו יש פוד קורט (ייקרא מעתה- "הפוד קורט של הקניון"!) אז אכלנו בו ארוחת ערב של אורז מטוגן (ממש נחמד!), וחזרנו למעונות... :)

שמעו- זה הרבה יותר ארוך ממה שציפיתי בינתיים (אני יודעת, כולכם ממש מופתעים)- אז קורות הסופ"ש (שישי-ראשון) יגיעו בקרוב, בפוסט נפרד.

בינתיים שולחת לכולם נשיקות, חיבוקים ואהבה גדולה, גדושה בגעגועים. 3>

פשוש :)