שמונה ישראלים עם כינור סיני לא גדול (או: שני-שישי, 1-5.8, השבוע השני ללימודים).

שונום סונום עום כונור גודול,
יושבו בוצוד הוכבוש ופוטפוטו בוקול גודול
בוא שוטור גורוש אותום וזו הוכול,
שונום סונום עום כונור גודול.

עכשיו שאלה לקהל- קראתם את השיר בחולם או בשורוק? העונים נכונה יקבלו נשיקה :)

בכל אופן, זמננו קצר, ובתקווה גם הפוסט. :) תכלס, אחרי שהבנתם (וגם אנחנו הבנו) מהשבוע הראשון מי נגד מי, מתי יש כל דבר ומאיזה ספר לומדים, אפשר לתפוס קצת קצב על מה שקורה במהלך השבוע.

אז... מה קרה בשבוע השני ללימודים??

1.  החלפנו לכיתה עם מזגן!!! יאי!!!
חוצמזה, היו לנו שלושה בחנים (שני-רביעי-שישי) עם Zong lao shi. אמנם אנחנו משתפרים, אבל אנחנו צריכים ללמוד באיזור ה-60+ מילים חדשות כל שבוע. הרבה יותר קשה לעשות את זה כשמדובר בסימניות שלא מורכבות מאותיות שאנחנו כבר מכירים, ולכן כלכך חשוב להבין את מה שסיפרתי לכם בפוסטים קודמים על השורשים של המילים- יש להם משמעות בתוך המילה שעוזרת לנו להבין אותה לפחות ברמת הקונטקסט.

ועל כן, תרגול סימניות הוא ארוך, מייגע, ואם רוצים ללמוד לכתוב את הסימניות- גם חשוב.

כמו כן, בסינית הטון עושה את המוסיקה, או במקרה זה את המילים. הרבה פעמים לא מבינים מה אנחנו רוצים כי אנחנו טועים בטון. יש ארבעה טונים, ואותה המילה בכל טון (ולפעמים גם באותו הטון - כלומר נשמעת אותו הדבר, אבל עם סימניה שונה) תהיה בעלת משמעות שונה.

הדוגמה הכי נפוצה לזה היא המילה ma. בטון ראשון (אחיד וגבוה) המשמעות היא אימא, בטןו שני (עולה) המשמעות היא קרפד/ה, או מילה המסמנת בסוף המשפט ששאלת שאלה, בטון שלישי (יורד ואז עולה) המשמעות היא סוס, וברביעי (יורד חד) המשמעות היא קללות.

וזו הדוגמה הכי הכי פשוטה. כל פעם שלא מבינים אותנו אני ממש מפחדת שלא קיללתי את האימא שלהם ובמקרה שאלתי אם היא סוס שהפך לקרפדה.

2. זוכרים את הקניות שעשינו בחנות הספורט? הגיע הזמן לראות אותם בפעולה במכון הידוע באפקט הסאונה שלו (אין מזגן, אין אוויר, חם פצצות).

ככה אני נראית לפני האימון (בבגדי הספורט החדשים שלי)
וככה אני נראית אחרי רבע שעה (זה היה ביום אחר- ועל כן השוני בבגדים, למי ששם לב)

3. ביום שלישי הגיעה החבילה שלי!! יאי! אחרי המתנה רבה, הגענו לרגע המיוחל. עובדות הקבלה התעקשו שזה לא שלי, אלא של צוות המורות, ואני התעקשתי בחזרה- וכשבדקו את השם מסתבר שגם צדקתי :)

תודה לכל מי שתרם לחבילה על כל פיסות הבית והאהבה 3>
ובעיקר לאימא, על כמויות האוכל וההשקעה האדירות :)

הקיר שלי יפה ונעים יותר 3>

ומר קופיף כבר מרגיש בבית :)

יאי!!!

3.5. הידעתם?? מאו דזה-טונג, נוסף על היותו מנהיג רב השפעה ודיקטטור קשוח-  היה גם משורר.  

*הדבק כאן תמונה של מאו*

אה, וזוכרים כמה חשוב זה טונים? מאו זה גם חתול, ומאו-זה זה כובע. לא יודעת אם תולים פה אנשים בכיכר העיר על בלבול בין חתול, כובע ומאו דזה טונג, אבל בואו נגיד שאת הכובעים שלי אני אקנה במקום אחר.... אלא אם יש עליהם פואמה שכתב מאו. או ציורים של חתול.

4. השבוע לראשונה גם עשיתי כביסה!
בהתחלה קצת חששתי, ולא ממש הבנתי אם אני עושה את זה נכון (זו לא מכונה רגילה, עובדת על אסימונים)

אבל בסוף הצלחתי, ויצאה לי כביסה נקייה! הידד לי! :)

ואפילו יש לי מובייל של גרביים!

5. אנקדוטה של בין לבין: פינתנו החדשה- שגעונות של סינים!
והפעם: כפכפי אמבטיה.

כל אדם בר דעת המעוניין לשמור על בריאות כפות הרגליים שלו ייתקלח מחוץ לבית בכפכפים, נכון? אבל אוי, הכפכפים הרגילים נדבקים לרצפה הרטובה בזמן המלקחת, כמה לא נוח....
מה נעשה??

נמציא כפכפי אמבטיה!! 99.9% מהם מכוערים פצצות, אבל היי, הם נוחים גם באמבטיה וגם מחוצה לה.
אין ספק, השקעה ראויה של 9 שקלים לערך.

ולפחות אני מחייכת כל פעם שאני מסתכלת עליהם, שזה כשלעצמו כבר שווה הכל :)

חלק מהבנים לקחו את כפכפי האמבטיה יותר ברצינות, וגם יוצאים איתם החוצה (שלהם יותר סולידיים משלי). אפילו נטע נכנעה לנוחות וקנתה לעצמה זוג :)
קצת מוזר להסתובב עם כפכפי אמבטיה בחוץ, וכרגע ראיתי רק זרים עושים את זה (חלק אפילו עם גרביים!), אבל היי- אם מישהו אומר על זה משהו- הוא לא אמר את זה לנו....

ובחזרה לעניינים:
6. בשיעור של Wang lao shi בחמישי יצא שדיברנו קצת (הרבה) על הדת בסין, ביגוד סיני מסורתי, ועל אידיאל היופי כאן בסין. אז בכמה נקודות אסכם גם לכם:

א. במקור אין בסין דת או אלוהים, אלא מתפללים וסוגדים לאבות הקדמונים (כמו במולאן), שכן הם כבר בעולם הבא, אז יש להם את היכולת לעזור בעולם הזה. העובדה הזו עזרה לשמר את השורשים של האנשים כאן למאות ואלפי שנים אחורה. הקאצ'- מדובר רק במשפחה מצד האב.  בכללי בנים נחשבים יותר מבנות, כי הם ממשיכים את השושלת ונושאים את שם המשפחה. (עכשיו תארו לכם את זה עם הגבלת ילודה....)

ב. לכל משפחה יש מזבח מיוחד עליו עורכים טקסים מסובכים בהם מעלים זבחים של כל טוב (בעיקר אוכל) לאבות הקדמונים.

ג. היום כבר יש הרבה בודהיסטים בסין, וההיסטוריה של הבודהיסטים בסין כבר כלכך שזורה בתרבות שאי אפשר לעשות הבחנה חד משמעית על מתי הגיע הבודהיזם לסין. אי אפשר גם לדעת מי זה מי, ולכן כולם מכבדים את כולם מבחינה דתית.

(בתמונה: לבוש מסורתי משושלת האן. בכללי הלבוש הפך במהלך השנים ליותר ויותר מערבי > מכנסיים, כפתורים וכו'.)

ד. הדרקון הסיני- Long, שונה מהדרקון המערבי. כאן הוא מסמל מזל, שפע, טוב, הצלחה, ובמקום לירוק אש- הוא מוריד גשם (ממנו מבקשים גשם). הוא לא גדול, מרושע ואימתני, אלא קטן וידידותי.
בגלל שהוא מביא מזל (והוא גם אחד מ- 12 המזלות הסיניים), הרבה אנשים (שמרגישים שהם צריכים טיפת מזל) מצרפים לעצמם את השם long. למשל, השם הסיני של ברוס לי הוא 'לי שיאו לונג'- לי דרקון קטן, והשם הסיני של ג'קי צ'אן הוא 'צ'נג לונג'- צ'אנג דרקון'.

ה. הכובע המוזר המופיע בתמונה כאן למטה מסמל בלבוש הסיני המסורתי גבריות. בנים מקבלים כזה בגיל 20, כשהנער הופך לגבר. מה שכן- בזמנים העתיקים היו מחתנים את הבנים כאן בגיל 15. הגיוני בסך הכל.

ו. ספירת הגיל בסין היא על פי השנה (וכך גם גלגל המזלות). לא משנה אם נולדת בתחילת השנה או בסופה, מראש השנה הסיני- כולם גדלים בשנה. מה שכן- כן חוגגים כאן ימי הולדת בתאריך הלידה. פשוט לא אומרים "אני בן 15 וחצי" או "באוקטובר אני בת 25", אלא "השנה אני בת 25/ השנה אני בן 16"- קיצור- הכל עובד כאן לפי שנתון.

ז. שאלנו את Wang lao shi הנסיכה למה הגברים פה מרימים חולצה כל הזמן, והיא אמרה שאין לה מושג למה באמת, אבל על הדרך היא ממש נקרעה מצחוק :)
מה שכן, גם בסין וגם בקוריאה היה מאוד נחשב להיות שמן בזמנים העתיקים- בדומה לאירופה: מי ששמן- סימן שהיה לו אוכל. אוכל תמיד נחשב יפה. אלא אם אתם מערביים עם סטנדרטים של אוכל שמצאו את עצמם בצ'אנגצ'ון.

ח. קונפוציוס הורה לסינים במשנתו לשמור על הגוף והשיער- הם מתנות שקיבלנו מההורים שלנו, ושמירה עליהם משמעותה כבוד רב להורים.
לפני 300-400 שנים, בימי תפארתה של שושלת צ'ינג (אותה השושלת שנגמרה עם פו-אי, שאת הארמון שלו פקדנו בפוסט הקודם) הכריחו גברים להסתפר בצורה מסוימת- שרבים תפסו כלא תואמת את המסורת על פי קונפוציוס. לכן, גברים רבים העדיפו שראשם ייערף עם שיערם השלם והמושלם, מאשר להסתפר. כמו כן, גילוח של חצי מהראש היה עונש רציני ביותר באותה התקופה, והוא נחשב להשפלה נוראית.

ט. נשים רבות בסין ובקוריאה רואות במראה המערבי כאידיאל היופי.  זה יכאב לכולנו קצת בלבד לשמוע, אבל הרבה מהן עושות ניתוחי אף כדי להגדיל את האף, להבליט את גשר האף ולצמצם את הנחיריים (הרבה סיניות אפילו נוסעות במיוחד לקוריאה בשביל זה- שם המנתחים כנראה מוצלחים יותר).
יש גם ניתוחים פלסטיים שנועדו לדמות עיניים שקועות יותר, כמו שלנו- ולשיוף עצמות הלסת, כדי לשוות לפנים יותר אורך. אומרים שיש בקוריאה בית חולים שיש בו קיר שלם שעשוי מעצמות שהורדו בניתוחים פלסטיים.


מה שמוביל אותי ל-7. אני עוד אעוף על עצמי, אבל אני מקבלת פה אין ספור מחמאות על כמה שאני יפה (תכלס כולנו, אבל זה הבלוג שלי- תנו לי להינות קצת).
לפחות פעם ביום, ובמקרים קיצוניים גם שלוש או ארבע פעמים ביום אומרים לי כאן (בעיקר נשים) שאני יפהפייה, בין אם באנגלית ובין אם בסינים. חצי מהם אומרים יפהפייה, ואז חוזרים על זה כשהם מצביעים על העיניים שלי. אז תודה לכם מלא סינים רנדומליים, המון תודה! :)

8. איפשהו בתחילת השבוע הגיעו לקומה השקטה והשלווה שלי חבורה של בערך 30-40 יפנים רועשים ברמות. כל לילה הם נכנסים לחדר של שניים מהם (איך הם כולם נכנסים לשם זו תעלומה בפני עצמה), ומשחקים איזה משחק שבו כל שתי דקות צועקים ומוחאים כפיים. באחד הלילות בערך ב-12 החלטתי להיות פארטי פופר, ולבקש מהם לסגור את הדלת.
שכחתי עם מי יש לי עסק....
דפקתי בדלת ושאלתי אם אפשר לסגור אותה, כי הם עושים מלא רעש. לא עברה חצי דקה, והיו מולי כבר 25 יפנים, כולם קדים לי ומתנצלים "סורי, סו סורי, סו סורי"- כל אחד מתנצל איזה עשר פעמים. בחיי, ביום כיפור לא מתנצלים כלכך הרבה. מסתבר שפירקתי להם את החגיגה, ואז הרגשתי ממש אשמה, אז סיפרתי להם שהייתי ביפן ושאני אוהבת את יפן ואת היפנים ושהכל בסדר והם חמודים כלכך ואני לא כועסת, הכל בסדר, לא אמרתי כלום, תחזרו לעשות מלא רעש, אני לא כועסת רק בדלת סגורה...!
לא עזר. הם איחלו לי מכל הלב לילה טוב, ואני חזרתי בתחושת אשמה לחדר...

9. כשם הפוסט- בשיעור התרבות של יום חמישי היה לנו שיעור על מוסיקה, ובפרט על כינור סיני בשם "Er Hu".
המורה היא נגנית באורכסטרה של ג'ילין, שהיא אחת מה-5 הנחשבות ביותר בסין, מורה לנגינה ומרצה כאן באוניברסיטה.  הכלי עצמו- משמש כרקע של האורכסטרה כולה.

מלמעלה למטה, הכינור בנוי כך: > ראש שמעוצב להראות כמו הדרקון הסיני- לונג > ידיות כיוון > צוואר > שני מיתרים, שבניגוד לכינור רגיל- הם רחוקים מצוואר הכלי, ואין סימונים על הצוואר שיעזרו למצוא את המיקום הנכון של התווים. > תיבת סאונד, עליה יש עור נחש, שבהתאם ליוקרתו נקבע המחיר של הכלי. על תיבת הסאונד יש גשר קטן (מעין חוצץ) שנועד להרחיק את המיתרים מעור הנחש. > הקשת מחוברת לכלי מבפנים- נמצאת בין שני המיתרים, כשמשיכת היא בלחיצות פנימה או החוצה, בהתאם למיתר שעליו רוצים לנגן. העץ של הקשת עשוי במבוק, והשיערות- זנב סוס.

באופן מאוד מפתיע, ועל אף שלכלי יש רק שני מיתרים- הוא מפיק מגוון מדהים של צלילים!
כטעימה ראשונה, המורה החליטה להדגים לנו שיר שהיא מאוד אוהבת ומתחברת אליו- אמרה שאם נקשיב טוב נזהה :)

היא סיפרה שהיא למדה לנגן את זה כשהיא פגשה לראשונה סטודנטים ישראלים לפני כמה שנים (מהעברית), ופשוט התאהבה במנגינה. :)


(ממליצה ממש לצפות בסרטונים- זה מדהים!! הצלילים כלכך יפים, התהודה העצמתית כלכך של כלי כלכך קטן, והתנועות מלאות הרגש שלה- שווים צפייה!)

במקור, הנגינה בכלי היא בישיבה, אבל היום נגנים מודרניים מנגנים עם חגורה "אופנתית" עליה משעינים את הכינור.
מכאן היא סיפרה לנו שיש כל מיני סוגי קשתות- כשהארוכות משמשות לנגינה איטית ונוגה יותר

יש קשתות בינוניות לנגינה כיפית ומהירה (הקשת הזו נחשבת בינונית, ואיתה היא מדגימה את השאר)

וקשתות קצרות- לנגינות מהירות (יש גם קשת שנקראית quiver bow, שהתנועות בה הן ממש רטט...)

אחרי ההדגמה התנסינו קצת בעצמנו

ובווידאו:

התחלתי ממש זוועה

ועד מהרה השתפרתי

נטע מדגמנת כאבי אצבעות מהמיתרים....

חייבת לציין שמכולנו אושרי היה הכי.. אממ... נקרא לזה מאותגר. זה לא היה קל לאף אחד, אבל אצל אושרי בכיתי מצחוק. גם ניסיתי לצלם לו את הנסיון בוידאו, אבל כל הוידאו רועד כי לא הצלחתי לשמור על הידיים יציבות מרוב צחוק.

בכל אופן, המורה התלהבה מאיתנו מאוד- ישראלים הם מאוד חכמים, זו ה'סטיגמה' עלינו כאן בסין. חכמים וטובים עם כסף. :)

ונפרדנו לשלום :)

10. בערב של אותו יום חמישי הלכתי לבדי לוולמארט (כבר מתכון לאסון- סופרים זה מתיש, ואני מתפזרת!), ולהפתעתי גיליתי את המקום מפוצץ סינים, תורי ענק לקופות ועוד מעט מחסור בעגלות (!!!). היו הרבה קישוטים מוזרים 

ואינספור עוגיות מוזרות

"מון פאי"- שזה מעין עוגיית חול דחוסה מאוד, עם מילוי של מחיות פירות מיובשים ושלל אגוזים. נחמד, אבל לדעתי בזה שלקחתי היה בננה..

כששאלתי אנשים מה המאורע המיוחד- אמרו לי שהיום, הארבעה באוגוסט, הוא היום הראשון של הסתיו. 

מה???

עכשיו? סתיו?? מי הגאון שהחליט את -זה?!-

בקיצור, אחרי שהתפזרתי והתברברתי שעתיים בוולמארט, החלטתי שאני לא אצא עם החברים לKTV, מה שהתברר כממש חבל, כי הם נהנו נורא. ומנגד- אני הייתי פשוט מותשת...

אז.. הקריוקי יחכה ליום אחר :)

ועכשיו, סעיף 11 ואחרון, הפינה שכולכם אפילו לא ידעתם שחיכיתם לה: טועמים (ולפעמים גם) נהנים!

אז מה חדש בגזרת האוכל השבוע??

מלמעלה: באו דזה- אחד במילוי עוף, השני במילוי בקר, והשלישי...? שעועית צהובה מתוקה?? משהו במרקם של קרם פטיסייר שעשו עם חמאת קוקוס במקום חלב., וחביתה עם קטשופ.

באבל דרינק בטעם פסיפלורה. טעים!!

ג'יאו-דזה מטוגנים מעט, גם ממש אחלה. 

בחמישי פיציתי על חווית הסושי העגומה של תחילת השבוע

ובשישי ניסינו גלעד, אושרי, יניב, יעל, שני ואני משהו חדש- בופה סטייל אכול- כפי יכולתך

ומה אני אגיד... אולי עדיף לא להגיד, אלא לתת לאוכל לדבר בעד עצמו...

אבל מה יש להם מלשים עגבניות שרי ליד מזרקת שוקולד/ מזרקת קל בטן נוזלי (סתם, נו- נוזל בטעם תות)?? למה הם חושבים שעגבניית שרי שוות ערך למרשמלו וענבים???

בתכלס- היה מזעזע. שעה ניסינו למצוא דברים אכילים ונחלנו אכזבות קשות: הפיצה שהייתה בסדר גמור בטעם התבררה כאסון עיכולי לחברים, יעל- שמלכתחילה התלהבה מסלט תפוחי אדמה רוסי שראתה, לקחה ממנו כמות נכבדת ויפה, וגם ביס גדול ומרוצה, רק כדי לגלות שזה.. אננס במיונז. 

אני טעמתי מספיק בשביל להבין שלכאן אני לא חוזרת אפילו בחינם, וגם הבלאגן שעשו לנו בכניסה לא בישר טובות או עשה חשק לחזור.

ואז אחרי שעה של סבל, קיבלנו סטייקים שלא היה לנו זמן (או רצון) לאכול- שמסתבר שהיו כלולים במחיר (??)

או כמו שהבנים אמרו: איך הם מעזים בכלל להביא את זה?? במיוחד עכשיו??

בנסיון לייצר לנו ארוחת שישי, חזרנו משום מה (הייתה הצבעה אבל לא הייתי בה) לג'לו פקטורי- הבר הוואנאבי אמריקאי שחגגנו בו לגל.

היה נחמד מלבד העובדה שהיו 20+ דקות המתנה בין המנות של כולם- כנראה שרק טבח אחד יש שם במטבח, והכל זז ממשששש לאט. 

 טוב חברים וחברות- הנה נגמר לו עוד שבוע :)

בקרוב מאוד פוסט על הסופ"ש בחרבין (!) 

ובינתיים: קחו תמונה של קליפות תפו"א ממולאות בבייקון וגבינה, כי אם כבר אמריקאי ומושחת- לא הגרסה הסינית ההזויה של פירות במיונז- אלא הדבר הכי קרוב לאמיתי שאפשר :)

אוהבת מלא,

תהנו בסיה מי שהולך

נשיקות וגעגעועים רבים

פשוש 3>