עניין של זמן... חלק א' (היום הראשון בשי'אן, 24.8)

*אמנם עבר כבר חודש, אבל אני עדיין רוצה לעדכן את כולם בקורות הטיול הנהדר שלנו בסין! הפוסט הזה במקור ריכז את היומיים שלנו בשי'אן, אבל רציתי לשמור אותו קצר, וגם לשחרר לכם כבר פוסט, אז פיצלתי אותם. שימו לב שכל הפוסט הזה נכתב עוד בסין, אז אזכורי זמן למיניהם כבר לא רלוונטיים, אבל אתם תבינו אותם בכל זאת, לדעתי :) *

נדמה שרק עזבנו את תחנת הרכבת המהירה בפינגיאו, וכבר חזרנו אליה שוב.
ברביעי בבוקר, אחרי א. בוקר זריזה בפינגיאו באדיבות הטבח שהקדים את זמניו למעננו, נסענו ברכבת המהירה לשי'אן.

שי'אן היא עיר עם היסטוריה רציפה של מעל ל-3000 שנים, ובמשך רבות מתוכן הייתה מהערים החשובות והמשפיעות ביותר בעולם.
היא הייתה אחת מערי הבירה העתיקות של סין- הייתה בירתן של 13 שושלות, כולל השושולת הראשונה של סין- צ'ין.
שי'אן הייתה העיר המאוכלסת בעולם לתקופה, והיא גם תחילתה של דרך המשי.
במקור היא נקראה צ'אנג אן- השלום (שלווה) הארוך. (שיאן= השלום המערבי), עד שהוחלף שמה בתקופת שושלת מינג, אחרי 400 שנים של ירידה במעמדה ועצמתה לאחר נפילת שושלת טאנג.

איפה היא במפה?

מרוחקת למעלה מ-1000 ק"מ מבייג'ינג ומרוצפת היסטוריה ותרבות. מה, לא ניסע?:)

כשהגענו לתחנה לצערנו טעיתי בפנייה ועלינו גרם מדרגות נעות מאוד ארוך, שאי אפשר היה לרדת בחזרה כדי להגיע אל המוניות הממתינות למגיעי התחנה בקומה 1-. (כל הגרמים היורדים היו סגורים, ואין מעלית). אחרי מלא זמן של התברברות ונסיונות להסביר לסינים מה קרה ומה אנחנו צריכות, בסוף הפנו אותנו אל הרחוב, לנסות את מזלנו שם. 

אה, אז אין בעיה- פשוט נלך איזה קילומטר בחום של 42 מעלות עם מזוודות מאוד כבדות ותיק גב כבד גם הוא, לנסות את מזלנו על מוניות, כשיש תור ישיר למונית ממש בקומה למטה :\

מזיעות ומרוגזות מצאנו מונית לבסוף, ונסענו למלון/ הוסטל שלנו, שהוא מתוק מתוק מתוק, עם צוות מתוק עוד יותר. התמקמנו, נרגענו ונחנו עוד כמה רגעים- ויצאנו לתור את העיר! :)

ראינו את מגדל הפעמון שסימל בעבר את מרכז העיר, וכשהעיר גדלה ומרכז העיר השתנה- הזיזו גם אותו. בזמנים עברו צלצלו בפעמון בתחילת כל יום כדי לבשר לתושבי העיר שהתחיל היום. עכשיו הוא רק ליופי :)

משם הלכנו למגדל התוף- שכמשלים למגדל הפעמון היה מודיע לאנשים שנגמר היום ואפשר להפסיק לעבוד וללכת הביתה :) למגדלים לא עלינו בהמלצת עובדת המלון שאמרה שזה משעמם פצצות. אמרנו שנעשה את זה אם יישאר זמן.

מאחורי מגדל התוף נמצא הרובע המוסלמי השוקק ומלא הטעמים של העיר, ושם בהמלצת צוות ההוסטל שלנו הלכנו לאכול צהריים :)

אמנם לא טעמנו, אבל ג'לי חרדל נשמע מעולה לקינוח.

כמעט כמו הבסבוסה הענקית הזו (שהאמת שרק נראית טעימה ובפועל היא לא משהו ועכשיו אני צריכה פיצוי)

המשכנו להסתובב ברחובות הרובע, על חנויותיו ושווקיו

באמצע גם פגשנו את גל ונטע :) הצענו להן לבוא איתנו למסיבת הדאמפלינגז שהמלון שלנו מפעיל היום ב-7 בערב. 

מה זה מסיבת דאמפלינגז אתם שואלים? ממש פשוט.

מכינים דאמפלינגז

ואז אוכלים אותם! :)

(ועד אז- תמונות רנדומליות של אוכל רחוב)

בסרטון תוכלו לראות איך מכינים המקומיים את הנודלס המפורסמים של שי'אן, ביאנג ביאנג נודלס- אטריות 'חגורה' רחבות מאוד

הסימניה של ביאנג נחשבת לאחת הקשות בכתב הסיני אם לא הקשה ביותר, והיא מורכבת מ- 56 משיכות - strokes (מלשון משיכות מכחול- לא כל קו הוא משיכה אחת). למעשה, היא כלכך מסובכת שאי אפשר להקליד אותה במחשב!

היא נראית ככה:

לקראת השעה שבע חזרנו אל הדאמפלינג פארטי שיוצא לדרך בקומת הגג הנפלאה של המלון שלנו. גל ונטע הסתבכו בדרך, בייחוד אחרי שפעיל המפלגה הקומוניסטית התעקש לקחת אותן לכיוון הלא נכון באומרו "אני יודע איפה זה, תסמכו עליי!"

ובינתיים אנחנו בחנו את הגג המקסים 3>

ו.. אל הדאמפלינג פארטי!

אחרי הדרכה מדוקדקת על איך צריך לקפל את הדאמפלינגז, ונסיונות מצד כולנו לדמות את הקיפול הסיני, נחלנו כילשון חרוץ והחלטנו פשוט לקפל איך שבא לנו :) 

   

אימא קיפלה אותם כמו פרח, אני נעתי בין אמפנדס לסוכריות :P

 

דאמפלינאדאס!! :)

אחרי שהשתעשענו והכנו מלא דאמפלינגז, איכשהו כל הסינים נעלמו ונשארנו עם איזה 200 לאכול בעצמנו!

קיבלנו רוטב טעים ופיקנטי

ובערך שלוש צלחות כאלה

מתוכן הצלחתי אפילו למצוא את אחת הסוכריות שלי! :)

אכלנו ופטפטנו, היה נעים וטעים

איחלנו לבנות טיול מוצלח בדרך המשי, ונפרדנו בשלום עד לתחילת הלימודים! 3> 

מחר- מוזיאון חיילי הטרקוטה :O