בבוקר יום חמישי, בזמן שבחוץ יורד גשם זלעפות התארגנו אימא ואני לצאת לסיור מאורגן במוזיאון צבא חיילי הטרקוטה :)
(בהתחלה ביקרנו, על אף שאימא ואני ממש לא רצינו, במפעל לייצור רפליקות של החיילים, שהוא חדר אחד של מפעל, ושמונה חדרים של חנות)
אז איך כל הפרוייקט העצום הזה התגלה??
מי שמצאו את החיילים היו איכרים מכפר סמוך שביקשו לחפור באר מים בשנת 1974 (!!!) ומצאו באדמה צוואר של חייל מחרס. למעשה רק אז התגלה המתחם שהיה קבור ללא יודעין במשך למעלה מאלפיים שנה! משוגע!
במקור החיילים היו צבועים בשלל צבעים, אך אלו התפוררו ונעלמו 30 דקות בלבד לאחר החשיפה לחמצן. היעדר הטכנולוגיה שתצליח להתמודד עם האתגר ולשמר את הצבעים המקוריים הוא הסיבה שבגינה ממשלת סין הפסיקה לחפור ולחפש עוד חיילים.
בסביבות 2000 מתוך 8000 החיילים שנמצאו הורכבו בינתיים, וזה בערך הפאזל הכי מסובך בעולם.
ארכיאולוגים רבים שוקדים על המלאכה במרץ בכל שלושת הבורות. המתחם הוא למעשה אתר ארכיאולוגי פעיל. (!)
יש שתי סברות עיקריות למדוע החיילים נמצאו שבורים- הראשונה היא שקורות העץ שהחזיקו את התקרה יחד עם יריעות בדים (שיודעים שהיו שם כי סימניהן השתמרו על האבן) נשרפו, ובכך קרסה התקרה על אלפי חיילי החרס. הסברה השנייה היא שבמהלך מרד האיכרים והאזרחים נגד צ'ין שה חואה ושושלתו שהחל בעקבות תסכול העם על הסכומים האדירים והאוצרות הרבים שמתבזבזים בבניית הארמון, החומה ושאר פרוייקטים מגלומניים של הקיסר. במהלך המרד, שנמשך גם לאחר מותו (שיועציו ניסו להסתיר) סוברים כי המורדים שברו את החיילים כאקט נגד השלטון וגנבו את הנשקים שהחזיקו.
וזוכרים שאמרתי שארחיב רגע על הנשקים? אז בעיקרון רוב הנשקים נבזזו/ נגנבו או התכלו (העשויים עץ), אך אלו שנמצאו- היו נשקים אמיתיים המצופים בתרכובת המכילה כרום למטרות הגנה על המתכת. זו תגלית מרעישה כשלעצמה, כי ציפוי נשקים בכרום זו טכנולוגיה שהגרמנים המציאו בשנות ה-30 של המאה ה-20.
אחרי שהצטלמנו כמו תיירות טובות עם רפליקות של החיילים
ואם זה לא היה מספיק מזל, אפילו שרד עליו קצת מהצבע האדום (צבע המזל של הסינים) שבו היה צבוע השריון שלו. לחלוטין חבוב בר מזל :)
משם המשכנו בעקבות עדר התיירים לראות את (שחזור) כרכרות הברונזה שנמצאו בקרבת החיילים 6 שנים לאחר מכן. יש שתי כרכרות, כשהראשונה היא של גנרל המסיע כרכרה ריקה ומגן בעצם על הכרכרה השניה בה נמצאות פילגשותיו של הקיסר.
הכרכרות המקוריות הן בעלות מנגנון שנוסע, עם גג שנפתח ונסגר, והן שוקלות 3 טון!
משם חברנו חזרה לקבוצה, ונסענו לראות את התל המלאכותי שתחתיו אמור להיות ארמון הקבר.
בדרך חזרה סיפרה לנו המדריכה שלנו (פאן, כמו מחבת) שגילו בורות נוספים שעוד לא נפתחו לציבור, ובהם חיות קרקס שונות ואקרובטים ומתעמלים, שכנראה נועדו לבדר את הקיסר בעולם הבא, כי גם הם נמשחו באותו החומר. מעניין יהיה לראות אותם כשייפתחו! :O
משם היינו אמורים לחזור למלון כשקרתה תקרית מאוד מבאסת:
שבעה מתוך הקבוצה שלנו (משפחה מספרד) שילמו אקסטרה כסף, והרבה, ע"מ שיזמינו להם מונית נפרדת מאתר המוזיאון (רחוק מהעיר עצמה) אל תחנת הרכבות המהירות, כי הרכבת שלהם יוצאת בשעה 7, וההסעה מחזירה את כולנו למלונות בסביבות השעה 5.
אנחנו בנינו על החזרה ב-5 בערב, אבל האדם מתכנן תכניות וכאלה, כי לבעל חברת הטיולים היה רעיון אחר.
הרי, למה לעשות את מה שהבטיח ולספק מונית נפרדת, כשהוא יכול פשוט לטרטר את שאר נוסעי הסיור לתחנת הרכבת יחד איתם? וככה, אחרי שעוד ניסו להוריד אותם מרחק מאוד גדול מהתחנה, הגענו לקדמת התחנה בשעה 5! משם, למרבה הכעס והתדהמה, לקח לנו עוד כמעט שעתיים להגיע למלון שלנו, ובעצם כל התכניות שלנו להמשך היום נהרסו, כי באיזור 7 כבר נסגרות הרבה מאוד מהאטרקציות בעיר, וזה היום האחרון שלנו בה... :(
כשחזרנו למלון דיברנו עם סינדי, עובדת המלון וסיפרנו לה על מה שקרה והסברנו לה את הכעס והבאסה שלנו... גם התייעצנו איתה על איפה אפשר למצוא דברים שאנחנו גם צריכות לקנות, בין היתר סים חדש לטלפון שלי (כי החבילה שלי נגמרה).
סינדי המתוקה נתנה לנו את הסים הנוסף שלה (!) בצירוף הוראות לאיך לשלוח לה אותו בחזרה לפני שנעזוב את סין, והמליצה לנו על דברים שעוד פתוחים, שלא יתבזבז לנו לגמרי הערב. ואם זה לא מספיק היא גם נתנה לנו שוברים לקפה בקומת הגג. מתוקה אמיתית!!!
משם לקחנו מונית והזדרזנו להגיע למופע המזרקות בפגודת האווז הגדולה.. איחרנו, אבל הספקנו לראות חלק, והיה ממש מקסים! :)
משם נסענו בטוקטוק לשער הדרומי של חומת העיר... חייבת לציין- הנסיעה בטוקטוק היא לא לרכי הלב (!!) אבל ממליצה לראות את הסרטון. :)
אמנם לסייר על חומת העיר לא יכולנו כי היא נסגרה מוקדם יותר, אבל בגלל שהמלון שלנו כלכך קרוב לשער הדרומי (מבפנים, כמובן :P), היה ממש נעים לבוא ולראות אותה מוארת בלילה
מהם חיילי הטרקוטה בעצם?? (כרגיל, ההסברים מלווים בתמונות עם הערות)
זוכרים את הקיסר הראשון של סין, צ'ין שה חואה? הבחור היה בו זמנית גאון ומגלומן. הוא גם בעיקר פחד מהמוות ורצה חיי נצח. בגיל 13 בלבד, כשהוכתר למלך של אחת משבע הממלכות של סין העתיקה הוא התחיל לבנות את אחוזת הקבר שלו, והשקיע בבנייתה המון משאבים, ממון וכוח אדם.
(בהתחלה ביקרנו, על אף שאימא ואני ממש לא רצינו, במפעל לייצור רפליקות של החיילים, שהוא חדר אחד של מפעל, ושמונה חדרים של חנות)
אחוזת הקבר של צ'ין שה חואה, שאיחד את סין והכתיר את עצמו לקיסרה בגיל 38 בלבד, מתוארת רבות בספרים, ובעיקר בספר שנכתב 100 שנים אחרכך על ידי היסטוריון מאוד נודע בן תקופת השושלת הבאה, שושלת האן. הספר מתאר את אחוזת הקבר כארמון תת קרקעי מלא באוצרות מעבר לכל דמיון, וזורמים בו נהרות כספית שמשיטים לנצח את ארונו העשוי ג'ייד (אבן ירקן) של הקיסר ע"מ שגופתו לא תירקב. הארמון עצמו, לפי תיאורי הספרים, מלא במכשולי מוות שנועדו להרוג במקום את כל מי שינסה להכנס.
(מהמפעל/חנות נסענו למתחם החיילים המחולק לשלושה בורות חפירה עיקרייים- ^ זה בור מס' 1, והוא הגדול ביותר)
(בבור מס' 1 נמצאו למעלה מ-6000 חיילי חרס, מתוך 8000 שנמצאו בכל המתחם)
על אף התיעוד ההיסטוריוני על ארמון הקבר של הקיסר, מעולם לא נמצא שום תיעוד היסטורי של החיילים עצמם, שנמצאים מרחק של 1.5 ק"מ מהתל המלאכותי שתחתיו, כך סוברים, נמצא הארמון. נוטים להאמין שתיאור הארמון נכון לפחות ברובו, מאחר וכשדגמו את האדמה של התל המלאכותי אכן נחשפו בה אחוזים גבוהים מאוד של כספית. עם זאת, מאחר והסברה היא שכל מי שעבד ובנה את הארמון, כמו גם מי שהכניס את ארונו של הקיסר לתוכו- נקברו חיים בתוכו, אין דרך לדעת כמה נכונים התיאורים באמת.
(אין ספק, מתחם עצום! וזה עוד לא הכל...)
מי שמצאו את החיילים היו איכרים מכפר סמוך שביקשו לחפור באר מים בשנת 1974 (!!!) ומצאו באדמה צוואר של חייל מחרס. למעשה רק אז התגלה המתחם שהיה קבור ללא יודעין במשך למעלה מאלפיים שנה! משוגע!
חיילי הטרקוטה נבנו בשיטת ייצור המוני תעשייתית כמעט (מזכירה לכם, השנה היא 200 לפני הספירה!!). החוקרים מצאו שהיו כמה שבלונות לגוף, כמה לידיים, כמה לרגליים, וכמה לפנים, מהם עשו רנדומיזציה בהרכבה על מנת לייצר חיילים בעלי מאפיינים שונים ובגובה שונה, ולבסוף לכל ראש הוספו תווי פנים יחודיים, כך שכל חייל נראה מעט אחרת. כמו כן, הם שונים בגובהם, אבל ממוצע הגובה שלהם גבוה מממוצע הגובה של הגברים הסיניים באותה התקופה.
(חבורה נאה בסך הכל :) )
לכל החיילים כמעט יש מקום ביד להחזקת נשק- שהארכאולוגים מאמינים שהיו אלה נשקים אמיתיים- עליהם ארחיב ממש עוד רגע.
במקום שחסר בין הפרשים לסוסים, למקרה שתהיתם, עמדו כרכרות עץ שהתכלה עם השנים.
במקום שחסר בין הפרשים לסוסים, למקרה שתהיתם, עמדו כרכרות עץ שהתכלה עם השנים.
כמו כן, יש כמה סוגי חיילים שונים בהתאם לדרגתם ותפקידם בכוח. יש לוחמים חפ"שים ופרשים, שהקוקו שלהם הולך ימינה, קשתים שהקוקו שלהם הולך שמאלה (שלא יפריע להם למשוך חצים מהאשפה), יש קצינים עם כובע, וגנרלים עם קוקו כפול בצורת וי- כאלו נמצאו רק 8 בכל מתחם החיילים.
(מימין- הקיסר- כמוהו יש רק אחד, קצין, גנרל, קצין, גנרל, חפ"ש)
במקור החיילים היו צבועים בשלל צבעים, אך אלו התפוררו ונעלמו 30 דקות בלבד לאחר החשיפה לחמצן. היעדר הטכנולוגיה שתצליח להתמודד עם האתגר ולשמר את הצבעים המקוריים הוא הסיבה שבגינה ממשלת סין הפסיקה לחפור ולחפש עוד חיילים.
כמו כן, בדיקות שערכו גילו שהחיילים כולם נמשחו בחומר שהסינים הקדמונים האמינו שמאפשר לחפץ המשוח להתלוות לבעליו בעולם הבא. כלומר- הארכיאולוגים מאמינים שהחיילים עמדו בראש השיירה הארוכה (1.5 ק"מ, זוכרים?) שנועדה ללוות את צ'ין שה חואה אל העולם הבא.
למעשה, הם גם סוברים שהחיילים עצמם הם לא הדבר הכי מרשים בשיירה בגלל המרחק שלהם מהתל, ושכנראה מסתתרת למטה עוד שיירה ארוכה ומרשימה הרבה יותר...
למעשה, הם גם סוברים שהחיילים עצמם הם לא הדבר הכי מרשים בשיירה בגלל המרחק שלהם מהתל, ושכנראה מסתתרת למטה עוד שיירה ארוכה ומרשימה הרבה יותר...
בסביבות 2000 מתוך 8000 החיילים שנמצאו הורכבו בינתיים, וזה בערך הפאזל הכי מסובך בעולם.
ארכיאולוגים רבים שוקדים על המלאכה במרץ בכל שלושת הבורות. המתחם הוא למעשה אתר ארכיאולוגי פעיל. (!)
(בור מס' 2)
(בור מס' 2)
(הפאזל המסובך בעולם- שרוני, אתגר לכיפור הבא?? :P )
וזוכרים שאמרתי שארחיב רגע על הנשקים? אז בעיקרון רוב הנשקים נבזזו/ נגנבו או התכלו (העשויים עץ), אך אלו שנמצאו- היו נשקים אמיתיים המצופים בתרכובת המכילה כרום למטרות הגנה על המתכת. זו תגלית מרעישה כשלעצמה, כי ציפוי נשקים בכרום זו טכנולוגיה שהגרמנים המציאו בשנות ה-30 של המאה ה-20.
אחרי שהצטלמנו כמו תיירות טובות עם רפליקות של החיילים
סקרנו את בור מספר 3 שלמטרות צילום היה פחות מרגש, וגם את התצוגות השונות-
בין תצוגה של גנרל וקצין (כדי שהציבור ייטיב לראות איך הם נראים, מאחר והם נדירים יותר)
(קצין)
(אימא והגנרל)
בין אלו נמצא חייל המוכר כ"הקשת הכורע בר המזל"- למה?
קודם כל כי הוא נמצא שלם! בתוך ההריסות- החייל הזה שרד!
ואם זה לא היה מספיק מזל, אפילו שרד עליו קצת מהצבע האדום (צבע המזל של הסינים) שבו היה צבוע השריון שלו. לחלוטין חבוב בר מזל :)
משם חברנו חזרה לקבוצה, ונסענו לראות את התל המלאכותי שתחתיו אמור להיות ארמון הקבר.
בדרך חזרה סיפרה לנו המדריכה שלנו (פאן, כמו מחבת) שגילו בורות נוספים שעוד לא נפתחו לציבור, ובהם חיות קרקס שונות ואקרובטים ומתעמלים, שכנראה נועדו לבדר את הקיסר בעולם הבא, כי גם הם נמשחו באותו החומר. מעניין יהיה לראות אותם כשייפתחו! :O
משם היינו אמורים לחזור למלון כשקרתה תקרית מאוד מבאסת:
שבעה מתוך הקבוצה שלנו (משפחה מספרד) שילמו אקסטרה כסף, והרבה, ע"מ שיזמינו להם מונית נפרדת מאתר המוזיאון (רחוק מהעיר עצמה) אל תחנת הרכבות המהירות, כי הרכבת שלהם יוצאת בשעה 7, וההסעה מחזירה את כולנו למלונות בסביבות השעה 5.
אנחנו בנינו על החזרה ב-5 בערב, אבל האדם מתכנן תכניות וכאלה, כי לבעל חברת הטיולים היה רעיון אחר.
הרי, למה לעשות את מה שהבטיח ולספק מונית נפרדת, כשהוא יכול פשוט לטרטר את שאר נוסעי הסיור לתחנת הרכבת יחד איתם? וככה, אחרי שעוד ניסו להוריד אותם מרחק מאוד גדול מהתחנה, הגענו לקדמת התחנה בשעה 5! משם, למרבה הכעס והתדהמה, לקח לנו עוד כמעט שעתיים להגיע למלון שלנו, ובעצם כל התכניות שלנו להמשך היום נהרסו, כי באיזור 7 כבר נסגרות הרבה מאוד מהאטרקציות בעיר, וזה היום האחרון שלנו בה... :(
כשחזרנו למלון דיברנו עם סינדי, עובדת המלון וסיפרנו לה על מה שקרה והסברנו לה את הכעס והבאסה שלנו... גם התייעצנו איתה על איפה אפשר למצוא דברים שאנחנו גם צריכות לקנות, בין היתר סים חדש לטלפון שלי (כי החבילה שלי נגמרה).
סינדי המתוקה נתנה לנו את הסים הנוסף שלה (!) בצירוף הוראות לאיך לשלוח לה אותו בחזרה לפני שנעזוב את סין, והמליצה לנו על דברים שעוד פתוחים, שלא יתבזבז לנו לגמרי הערב. ואם זה לא מספיק היא גם נתנה לנו שוברים לקפה בקומת הגג. מתוקה אמיתית!!!
(סינדי המתוקה)
בגלל שגם היינו נורא רעבות (ארוחת הצהריים של הסיור הייתה מביכה, למרבה הצער), הלכנו מהר לרובע המוסלמי ולקחנו לנו עוד מהשיפודים..
מגדל הפעמון מואר בלילה
אוכלות שיפודים בתחתית מגדל התוף
משם לקחנו מונית והזדרזנו להגיע למופע המזרקות בפגודת האווז הגדולה.. איחרנו, אבל הספקנו לראות חלק, והיה ממש מקסים! :)
הפגודה עצמה בשיפוצים...
משם נסענו בטוקטוק לשער הדרומי של חומת העיר... חייבת לציין- הנסיעה בטוקטוק היא לא לרכי הלב (!!) אבל ממליצה לראות את הסרטון. :)
אמנם לסייר על חומת העיר לא יכולנו כי היא נסגרה מוקדם יותר, אבל בגלל שהמלון שלנו כלכך קרוב לשער הדרומי (מבפנים, כמובן :P), היה ממש נעים לבוא ולראות אותה מוארת בלילה
וכך, עייפות אך לבסוף מרוצות הלכנו לישון,
למחרת נפרדנו משי'אן וטסנו לגווילין...! יאאאא !!! :):)
פוסט בקרוב,
ובינתיים ים נשיקות וחיבוקים 3>
