מבוא לנסיעה שלי :) (או: ״קומוניזם להמונים״)

לפני שמתחילים:
האמת שרווחת בי בימים האחרונים התחושה שלא התכוננתי כלכך טוב לנסיעה הזו, לא טכנית ולא נפשית. בין אם לא החלפתי כסף ליואן, המטבע הסיני (קיבלתי עצה שממש עדיף לא לעשות את זה בארץ בגלל עמלות, אבל תיכף תראו איך זה נשך אותי בטוסיק), ובין אם לא לקחתי איתי מספיק דברים של בית, או נפרדתי מהבית כמו שצריך. חלק מזה זו העובדה שהייתי די חולה ביום רביעי, והחלק השני טמון בזה ש... טוב, היו לי מבחנים עד כמה ימים לפני, ופשוט לא קלטתי שכל זה באמת קורה עד שהגעתי וניסיתי להסתדר לבדי. לתוהים מבינכם- האסימון נפל בסוף, אבל כל זה תיכף. התוצאה בשטח- אני מאוד מאוד מתגעגעת הביתה ( המונח Homesick מרגיש מאוד מדויק כרגע, פחות היום מאשר בשישי ואתמול, אבל עדיין צובט קצת).

אבל חלאס דיכי ובאסה, ובואו ניגש לדברים היותר כיפיים :)
אז.... קודם כל ולפני כל השאר- נענה על כל השאלות שבטוח רציתם לדעת ולא ידעתם לשאול, או שידעתם לשאול ולא הבנתם כלום מהתשובה:

לאן בכלל נסעתי?? מה אני הולכת לעשות שם? עם מי נסעתי? איפה אני שוהה כל הזמן הזה? איך מתקשרים מסין בכלל? מה השעה שם עכשיו? איך מזג האוויר? מה עם אוכל ושתייה?

טוב, פרה פרה! אני אענה על הכל, אל דאגה :)

נסעתי לסין, את זה כולכם  יודעים (בתקווה). סין מחולקת למחוזות, ואני נמצאת במחוז שנקרא ג'ילין (Jilin ), בעיר הבירה שלו שנקראת צ'אנגצ'ון (Changchun). איפה זה במפה? צפון מזרח סין, ולפולניות שבינינו, ליד צפון קוריאה, החברים הכי טובים שלנו ;)

ג'ילין בכתום, צ'אנגצ'ון באדום.
מי מזהה את צפ"ק? ומי יודע מהם האיזורים בירוק בהיר ולמה הם כאלו? פרס לעונים נכונה.

כששואלים את הסינים אם צ'אנגצ'ון היא עיר גדולה הם אומרים "לא כזה". בשבילם זה בערך כמו מטולה/ פתח תקווה. עיר כזו למלמית, לא גדולה במיוחד. למעוניינים, אני ממליצה על ויקיפדיה, כי הסינים פה לא יודעים כלום. שאלתי מישהי שהיא ילידת המקום כמה אנשים יש פה, התשובה "לא הרבה". כמה הרבה זה לא הרבה?, שאלתי שוב. "לא יודעת, לא הרבה." אז בואו נקבל שניה פרופורציות על מה זה לא גדולה במיוחד:
מבחינת שטח: השטח של צ'אנגצ'ון כעיר תת-מחוזית (סוג של הכלאה- גדול יותר מעיר, קטן יותר ממחוז, כפוף לו בדברים מסוימים ובאחרים לא) הוא 20,604 קמ"ר, ומבחינת אוכלוסייה: האוכלוסייה מונה כ7,600,000+ תושבים. מזכיר לי מקום אחר בעולם, גם לכם?
(הנתונים מויקיפדיה, ואתם יכולים למצוא שם עוד מלא נתונים מעניינים יותר ומעניינים פחות ובעיקר לא נחוצים :) )

זה מה שהיה לגלעד להגיד בנושא בקבוצת הוויצ'אט שלנו

מה לכל הרוחות יש לי לחפש במקבילה הסינית למטולה (או פתח תקווה עם דקור של חצור הגלילית ונגיעות של ראש פינה)?? או בשפת היום יום- מה לעזאזל איבדת שם? ואיך לעזאזל הגעת דווקא לשם?

אז ככה. יש לאוניברסיטה העברית תכנית לימודי מזרח אסיה, שמפעילה כמעט כל שנה (השנה לא) משלחת ללימודי סינית מתקדמים לכאן, באוניברסיטת ג'ילין, שהיא אחת מ10 האוניברסיטאות הנחשבות בסין. בירושלים הם לומדים סינית 5 ימים בשבוע, והם באו לכאן כי מסתבר שיש פה (תכלס באופן שהוא כמעט פורמלי בלבד) "מרכז ליחסי ידידות ישראל סין" ויש פה פקולטה בינלאומית כזו, וזה אחלה ללמוד פה עוד סינית. אז שני חברים מהתכנית שלי בבינתחומי בשנה מעליי ניסו והצליחו בשנה שעברה לקפוץ על התכנית של העברית, אבל כמובן, לקחת קורס הרבה פחות מתקדם, כי אנחנו לומדים רק שעתיים וחצי בשבוע סינית, שזה מספיק לבערך כלום בפיתה (או בהתחשב בקולינריה המקומית- כלום בדים-סאם).

מה אני הולכת לעשות כאן בעצם? קורס בסינית של ארבעה שבועות, חמישה ימים בשבוע, ששזורות בו כל מיני פעילויות כמו טקס תה מסורתי ושיעורי טאי צ'י בערך פעם- פעמיים בשבוע.
נשמע כיף :) ממה שאני מבינה מהלו"ז יש לנו כל יום שיעור שמתמקד בדיבור, ושיעור שמתמקד בכתיבה.

הנה, זו תכנית הקורס. אני בטוחה שתסלחו לי על שחסכתי מכם את הצד השני של הדף.

עם מי נסעתי?
מהתכנית שלי אנחנו שמונה חבר'ה: גלעד, יניב, אושרי, שני, יעל, גל, נטע ואני!
גל, נטע ואני הגענו לכאן ביחד בטיסה שיצאה מהארץ בחמישי, והמשכנו ישר לכאן כדי להתאקלם כמו שצריך ולהכיר טיפה את המקום לפני שמתחיל הקורס ביום שני. השאר נחתו בזמנים שונים וטיילו קצת בין אם יחד ובין אם בנפרד בבייג'ינג, ויגיעו עד מחר (היום הראשון של הקורס) בנגלות.

מימין: גל, נטע, ואני בשדה התעופה בבייג'ינג :)

איפה אני גרה וחיה?

המגורים והלימודים נמצאים בבניין שנקרא "היכל הידידות", שהוא בניין מעונות הסטודנטים הזרים בקמפוס העצום הזה. אנחנו נהיה לדעתי בלעדית כאן, אז אני לא יכולה להראות לכם תמונות מרשימות של הקמפוס, ובעצם עוד לא צילמתי שום תמונה של הבניין הזה, שמבחוץ נראה די מרשים, ומבפנים הוא... פחות.

בחלוקת החדרים גל ונטע ושני ויעל ביחד בחדרים זוגיים, והבנים ואני בחדרים אישיים. החדר שלי נחשב חדר טוב (וגם יחסית יקר, בעיקר ביחס לכל השאר) כי הוא חדר ליחיד עם מזגן, אינטרנט ומים חמים 24/7. בפועל קיבלתי כוך קטן, ברוחב של מיטה ושידה בערך, אין ארון אמיתי (העומק של הארון הוא  15 ס"מ בערך, אז אני לא ממש יודעת למה הוא נועד), ומזל שהבאתי מזוודה יחסית קטנה, כי מזוודה גדולה יותר לא ממש הייתה נפתחת פה בכלל. (רואה נדב, אני יכולה גם לארוז מעט!)

 אני אצלם לכם בהזדמנות, זה לא שאני הולכת לשום מקום. בתכלס די נוח. המיטה קשה אבל לא רעה, ודי נקי. (לא עומד בסטנדרטים של שים) בסופו של יום- קצת מעל 35 שקלים ללילה, אז אפילו שיקר יותר מהשאר- בתכלס אין תלונות.

המזגן- האמת שבהתחלה הבנתי משמעון, אחד הבנים שהיו פה בשנה שעברה שממש לא כזה חם פה, ושאפשר לגמרי בקלות להסתדר עם חדר שיש בו מאוורר (זול יותר). ואז שבוע לפני הנסיעה אמר רושל, הבחור השני, שחם פצצות והם לגמרי סבלו מהחום, אז בלי לחשוב פעמיים ביקשתי להחליף לחדר עם מזגן. בדיעבד של אחרי יומיים- בחירה נכונה. לא נשאר להם חדר יחיד רגיל עם מזגן, אז נתנו לי אחד יקר יותר (תוספת של בערך 5.5 שקלים ללילה- 35 במקום 30) שיש בו מים חמים 24/7. בדיעבד של אחרי יומיים- מזל שכך, כי גל ונטע כבר עשו כמה וכמה מקלחות קרות, ואמרו להן היום שנניח היום אין מים חמים. בעיקרון אמורות להיות שעות מוגדרות ביום שבהם יש להן מים חמים, אבל אין להן מושג מתי זה ואף אחד לא ממש יודע להגיד להן. מזלן שקיץ וזה עוד איכשהו לא כלכך נורא. (עדכון: אמרו להן שזה בין 7-8 בבוקר, ובין 8-10 בערב).

המזגן- עובד, ואפילו טוב. הבעיה: כרגע הוא מטפטף. היתרון: הוא לא מטפטף לי על הראש (אם היה מעל המיטה). החסרון: הוא מטפטף על ה-יעני-שידה-קטנה שעליה מונח הכבל המאריך עם החשמל שלי. ניסיתי להראות ולהסביר את זה לעובדות האחזקה ולהסביר בסינית קלולקת *מצביעה על המזגן, *מסמנת ביד טיפ טיפ טיפ, "מים" "חשמל" "לא טוב". בדיעבד יש לי מעט יותר אוצר מילים מזה להסביר את הסיטואציה, אבל בזמן אמת קצת נאבד לי. טוב נו, קצת הרבה. החמודה של האחזקה אמרה שיבוא מישהו לתקן. הפתרון לבינתיים: לקחה את השידה מעט קדימה, עכשיו המים מטפטפים מאחורי השידה.
אם בא הבחור הוא עוד לא תיקן, ובכל מקרה אני יודעת שאתם לא יכולים לעמוד בכל המתח הזה, אז אני מבטיחה לעדכן.
(עדכון בינתיים: הגיע הבחור שלא הצליח לתקן אתמול את הוויפיי [ניתק וחיבר, עבד לרגע ואז אמר "נו יופי ביי"], הסתכל על הצינור של המים של המזגן שעובר דרך הקיר של החדר, ניער חזק את הצינור, אמר משהו בסינית זריזה והלך. אעדכן.)

והאינטרנט- הוי האינטרנט. לא ברור עדיין איך אני יכולה לשפר את המצב, אבל אני די בטוחה שהwifi אצלי בחדר עונה להגדרה המילונית של חרא בלבן. בזמן טוב הוא עומד במהירות המופלגת של 1MB, ובזמן רע הוא פשוט לא עובד, או מעמיד פנים שהוא עובד, ובעצם יש לו 0.2MB. הדבר כבר הצליח להביא אותי לרמות אחרות של תסכול, ובינתיים אני סוג של מסתדרת בסדר כשהמחשב מחובר לאינטרנט של החדר ליד והפלאפון מחובר לאינטרנט של החדר (הססמה של כל החדרים עם האינטרנט היא 8 פעמים 8, ואף אינטרנט לא יכול להחזיק שימוש של שני מכשירים יחד). אתמול קניתי כרטיס סים מקומי, מה שאומר שיש לי אינטרנט בטלפון וזה שיפור מצוין, למרות שגם הוא אשליה אופטית ולמרות שכתוב בו 4G הוא מאוד מאוד איטי גם כן. האינטרנט בלובי טוב יותר מזה של החדר, אבל זה לגמרי בתלות בשעה ביום.

ובקו ישיר מנושא האינטרנט- איך מתקשרים מכאן?? בסין יש צנזורה על גוגל (שהוציאה את כל מה שהיה לה בסין וכיום לא עובדת מכאן בכלל), על פייסבוק, יוטיוב, אינסטגרם, ג'ימייל, ובערך כל מה שאנחנו משתמשים בו דרך קבע. מה עושים?? מורידים עוד מהארץ תוסף שנקרא VPN, שתמורת תשלום לא גבוה בכלל מספק שירותי עקיפת הצנזורה, ע"י הפנייה לשרתים הנמצאים מחוץ לסין. (זה מה שאני הבנתי- אם למישהו מהקוראים יש הסבר מוצלח יותר אתם מוזמנים לחלוק אותו עם כולנו). הVPN שלי עובד די סבבה, אבל קורס ומתחבר מחדש כל כמה זמן, תלוי גם בחוזק האינטרנט. זה לא כלכך נורא כשלעצמו, אבל בשילוב עם האינטרנט האיטי ממילא המצב, כאמור- מסתכל, אבל צרותנו לא מצויות בVPN.

כמו שאתם רואים (אם אתם רואים את השורות האלה סימן ש) הVPN עובד, ואני מתקשרת די באיטיות, אבל מתקשרת :). רק שימו לב ששליחה של תמונות (או סרטונים, רחמנא לצלן) היא מסורבלת מאוד, ואם אתם שולחים תמונות עדיף שתשלחו בוויצ'אט או במייל על פני וואטסאפ. אתמול טענתי וידאו במשך 20 דקות, וזה אחרי חצי שעה שבה ניסיתי פעמיים ולא הצליח. 

השעה פה היא 5 שעות לפניכם. חצות שלכם זה 5 לפנות בוקר שלנו. זו השעה שהסינים קמים בה בערך (קומוניסטים פצצות), והם אוכלים ממש ממש מוקדם. בינתיים כבר פספסתי את הסיפור של ארוחת בוקר כבר פעמיים, אבל מניחה שאני אתרגל לאט לאט עם השגרה. הידעתם? סין הזיזה את קווי הזמן שלה כך שהמדינה כולה מצויה באיזור זמן אחד, למרות שמבחינת קווים יכלו להיות לה 4 אזורי זמן, בערך כמו ארה"ב (אחרי בדיקה- יכולים להיות גם חמישה!)

מה מזג האוויר? 

אפור. חם. לח. 

ביום שישי כשהגענו היה  Drizzle משולב עם קצת גשם, שזה לכל מי שלא היה בפאנבוואן וחווה על בשרו- מצב של בערך 95% לחות, שבו הלחות הופכת לגשם דק דק דק וממש ממש מציק. אחרכך הגשם נהיה טיפה יותר משמעותי, ולפחות כשנגמר האוויר היה נקי יותר. 

האויר פה לא כזה נקי וזה מבאס. בבייג'ינג נראה לי שהמצב גרוע יותר, אבל כשהשמיים נעים בין אפור לאפור כהה זה פחות סימפטי. איפה הכחול שלי?? :( 

כרגע זה מעין ערפיח כזה, אבל הבנים שהיו פה בשנה שעברה אמרו שרוב הזמן השמיים פה כחולים, אז אני אופטימית. :) (הדברים שאנחנו לוקחים כמובנים מאליהם, הא?)

(עדכון חשוב! כנראה שמישהו הקשיב לי, כי לקראת הצהריים היום (ראשון), הגיע הכחול היפה שלי, עם עננים לבנים 8) איזה כיף! )

(אה, וזה הנוף מהחלון שלי, שפונה לחלק הקדמי של הבניין)

קצת על אוכל ושתייה:

המים בברז לא טובים לשתיה (אבל בסדר למקלחת וכאלה), והמים שאפשר לשתות מתחלקים לשני סוגי בקבוקים "מים לשתיה" ו"מים מינרלים". אני לא בטוחה מה אני שותה בינתיים כי הכל כתוב בסינית, אבל קניתי לי בסופר בקבוקי 3L גדולים שמהם אני ממלאת לי מים. בטעם הם בסדר פלוס, היה עדיף אם היו קרים, אבל אצלי בקומה אין מקררים. בקומה של גל ונטע (אני ב-5 והן ב-6) יש מקררים, מטבחון ומכונת כביסה. אולי אני אשים קצת אצלהן. שוב, אעדכן. 

מבחינת אוכל בינתיים החוויות לא הכי חיוביות, אבל אני מקווה לעדכן בקרוב על דברים מוצלחים יותר. מקסימום נקנה קצת דברים בסופר ונבשל לנו דברים בסיסיים במטבחון. 

לדעתי הפוסט הזה ארוך כשלעצמו כרגע, אז את קורות הימים האחרונים אני אכתוב לכם בערב/ מחר, ובהם יהיה פירוט קצת יותר מעמיק על מה אוכלים פה בארץ האורז. 

ובכללי, אני חושבת שבגלל השגרה הבלוג הזה יתפוס בקרוב צורה של בלוג שבועי, כי אין מספיק דברים מעניינים כדי לעדכן יום יום, אבל נראה לאן זה יתפתח, ובינתיים אני מודה על האפשרות לכתוב אותו בכלל :) 

אוהבת המון, מתגעגעת מיליון, ושולחת נשיקות וחיבוקים לכולם 3>

פשוש